סוף זה תמיד התחלה

אנחנו פוסעים בין הדוכנים בשוק הססגוני, המלא במיטב השטויות תוצרת סין. כל המוכרים בעלי תווי פנים מלוכסנים, וכך גם רוב הקונים. אוכל אסייאתי לסוגיו נמכר בדוכנים בקצה האחד. בקצה השני חוות הפרפרים. האם חזרנו לסינגפור?

דוכן ענק של מוצרים העשויים פרוות של קנגרו מזכיר לנו שאנחנו עדיין באוסטרליה. אנחנו בעיירה התיירותית להחריד קורנדה. רוב התיירים מגיעים לפה ברכבל או ברכבת, יחד עם הרבה תיירים אחרים, אבל אנחנו הגענו עם הרכב, בדרך לעיר הגדולה קיירנס. אחרי כל כך הרבה זמן בדרכים, אנחנו לא יודעים כל כך איך לאכול את כל ה "אמא תקני לי" הזה. אנחנו מבטיחים לילדים לעשות שופינג של אותם דברים ברבע מחיר בעלי אקפרס.

לא. לא חזרנו לסינגפור. למרות שזה היה יכול להיות סיום נחמד, מעגלי, לטיול. מה שכן, מחר מחזירים את הקרוואן, וכבר ממש ממש אפשר להריח את הסוף. זה סוף של עוד פרק בטיול, ולא נשארו עוד פרקים רבים. מתגעגעים. גם למשפחה, גם לחברים, וגם לבית למיטה הפרטית של כל אחד.

אבל נתחיל איפה שעצרנו. קמנו מוקדם בבוקר כדי להספיק לטייל בנקיק הגרניט. יום קודם עשינו מסלול קצר, שכלל די מאתגר ומהנה טיפוס על סלעים, ולכן החלטנו ללכת על מסלול ארוך יותר. הקבלה עוד הייתה סגורה והמפה מאתמול הלכה לאיבוד. אבל זכרתי פחות או יותר את הדרך, כך שיכולנו לצאת לדרך.

ואיזה מסלול זה היה! נוף מוזר של בולדרים ענקיים ועגולים, שיש לקפץ בין אחד לשני, בחלק מהמקומות מעל מים, ובחלק סתם מעל חריצים לא עמוקים במיוחד, אבל בהחלט כאלה שאם נופלים לתוכם אפשר לעקם את הרגל. אופק ושחר רצו קדימה. נטע השתרכה מאחור עם אור, ואני ניסיתי לשמור על קשר עין עם שתי הקבוצות. בהיעדר מפה, ועם מסלול מסומן היטב אבל לא קל, הרוחות קצת סערו בקבוצה שהשתרכה מאחור. נוספה לחשש גם העובדה שבבוקר ירד קצת גשם, והעננים היו שחרחרים. הדבר האחרון שצריך עם הסלעים החלקלקים האלה זה גשם. אבל בסופו של דבר הגשם לא ירד, אף אחד לא נפל, ונטע אפילו הצליחה להינות קצת, כאשר היא קבלה את הזכות להוביל את החבורה. זה היה מסלול קצר, של שעה וחצי, אבל שווה כל רגע!

אבא, שני ילדים וולאבי אחד

אמא עמדה בגבורה במסלול המאתגר

נו, פשוט תלכו על הסימונים האדומים

לקראת הסוף הרשנו לעצמנו לחייך

הילדים לא וויתרו על ההזדמנות להאכיל שוב את הולאבי, שהיו רעבים במיוחד מוקדם על הבוקר. נראה שהם יכולים להאכיל במשך שעות, אבל בסופו של דבר שקית האוכל נגמרה, וגם השקית הנוספת שנקנתה נגמרה, והיינו חייבים כבר לפנות את אתר הקמפינג שלנו. נקיק הגרניט ייזכר כאחת מעצירות הלילה המוצלחות שלנו!

חוזרים לעיירה מריבה כדי לרוקן את מיכל האסלה של הקרוואן. לא רחוק משם, משפחה אבוריג'ינית, כולם מהלכים יחפים. אני תוהה לעצמי אם הם לא יכולים להרשות לעצמם נעליים, או שככה פשוט הם רגילים מימים ימימה?

אנחנו ממשיכים הלאה, לכיוון קורנדה וקיירנס, ובדרך רואים שלט שאי אפשר להתעלם ממנו – הגלידריה של אמרלד קריק. אז מה אם 10:30 בבוקר? אנחנו נכנסים. הילדים נהנים מגלידה, המבוגרים מאפוגדו (אספרסו עם גלידה), ואנחנו קונים משהו שנקרא Rusks – בדיעבד מתברר שזה מן עוגיות קשות קשות, עשויות חמאה. העוגיות האלה מלוות אותנו בימים הבאים.

על קורנדה המתוירת והשוק שלה כבר סיפרנו. לבקשת הילדים ויתרנו על פארק הציפורים אבל כן הלכנו לחוות הפרפרים. יש כל כך הרבה סוגים של פרפרים יפים באזור, ואנחנו רושמים לעצמנו את הסוגים שראינו, נזכרים שראינו את חלקם בטבע, ומקווים לראות בטבע גם אחרים. וכמובן, חוות פרפרים היא הזדמנות נהדרת לתמונות!

בוא אלי פרפר נחמד

בדרך חזרה לקרוואן אנחנו עוברים במספר גלריות עם צילומים מרהיבים של אוסטרליה. נטע מתלהבת במיוחד מאחת התמונות, של יער גשם, אבל המחיר של 7000 דולר (המשלוח חינם, כך נאמר לנו) גורם לה לחשוב שנית. בכל מקרה, כולם כולל הילדים נהנים לראות את התצלומים, חלקם מאד מוכרים לנו מהחודשים האחרונים... כאשר אנחנו מגיעים לקרוואן אנחנו רואים תרמילאי אחד, ברכב סטיישן נמוך וחבוט, יושב לו עם בגאז' פתוח ומדבר בטלפון. בפנים מזרון, ויש עוד מישהו בפנים! גם זאת דרך לראות את אוסטרליה! ואנחנו מתלוננים על צפיפות בקרוואן שלנו...

אנחנו מחליטים לקפוץ לראות את מפלי ברון הסמוכים. שביל יפה, על פלטפורמה מוגבהת שעוברת קרוב לצמרות העצים ביער הגשם, מוביל לשם. זה נחמד, כי זה נותן זווית אחרת להסתכל על היער. הילדים רצים קדימה, ויש למבוגרים רגע של שקט להינות מהבריזה הנעימה, ומהיופי של המקום. והמפלים? יפים בהחלט, אבל נראה שאנחנו כבר במנת יתר של מפלים.

הילדים חיכו לנו למטה

כאשר אנחנו חוזרים לקרוואן כבר די מאוחר, ונכונה לנו נסיעה לא ארוכה אבל מאתגרת לפאתי קיירנס, שם הזמנו מקום בקמפינג. הנסיעה כוללת ירידה מפותלת במיוחד, בתוך היער, מהרכס היישר אל החוף. מעונן היום, ואנחנו מצטערים שקשה להתרשם מהנוף מנקודת התצפית. אנחנו נוסעים ישר לקמפינג, ומגיעים לשם לקראת השקיעה.

העננות הופכת לגשם, והגשם הזה מלווה אותנו כל הלילה בקמפינג, וממשיך לסירוגין גם בבוקר. אבל אנחנו לא מתלוננים. הרי יער גשם לא יכול להתקיים בלי הרבה גשם...

למחרת הוא יום עצל. אנחנו בודקים עם הילדים מה הם רוצים לעשות. אף אחד לא מעוניין ללכת למוזיאון הטנקים המקומי (בגלל שזה לא ייחודי לאוסטרליה), למרכז תרבות האבוריג'יני (למרות שזה מאד ייחודי לאוסטרליה), וברוב דעות אנחנו מחליטים על גן שעשועים שופינג, ושוק. אתרים לא מיוחדים כל כך... עוד שבוע חוזרים. מחר מחזירים את הקרוואן. יכול להיות שלכולם כבר הספיק, ורוצים לחזור הבייתה?

גן השעשועים המשודרג בגן הבוטני המקומי מצליח לעניין את הילדים במשך שעה, ואנחנו מחליטים ללכת לטיול קטן בגן הבוטני, רק שגשם שוטף פתאומי מבריח אותנו אל הקרוואן. גשם? אין בעיה. אני מתנדב לרוץ לפתוח את ברז הגז, ואנחנו מכינים ארוחת בוקר זריזה. הגשם ממשיך להטריד ואנחנו עוברים ליעד הבא – הקניון המקומי. גם פה, כל אחד בוחר מה הוא רוצה לעשות. הבנות הולכות בין החנויות, ובסוף קונות בגדים דווקא בטארגט. הבנים הולכים למשחקי הוידאו להעביר שעה. אחר כך נוסעים כמה רחובות, לאיזור הטיילת ושוק הערב המקומי. הוא אמור להיפתח ב 16:30 אבל רק 15:45. מה עושים? אין בעיה! ברז הגז נפתח שוב וארוחת צהריים מאוחרת של סטייקים מוכנה תוך דקות.

אם לא נלך לאתרים מיוחדים, לפחות נאכל טוב.

משחקים במחבואים בגן הבוטני. זו דרך לא רעה להעביר את היום!

עם בטן שבעה אנחנו הולכים להסתובב. לפני ההגעה לשוק עוברים בטיילת של קיירנס, מול המים. איזה יופי של מקום! העיר בנויה בתוך מפרץ. המים לא טובים לשחיה, גם בגלל הגיאות והשפל, שלא משאירים חוף בכלל, אך בעיקר בגלל הקרוקודילים ששורצים בהם, אבל הטיילת כל כך מזמינה. במרכז הטיילת בריכה ענקית, ציבורית וחינמית, שממנה אפשר להשקיף על הים. איזה יופי!

הם צועדים יפה בשבילים בטבע, אבל אין דבר שאלטמנים צעירים אוהבים יותר מאשר להסתובב בעיר

צועדים לאורך הטיילת

בקצה הטיילת יש בריכה ציבורית חינמית על שפת הים. איזה יופי

מבט לכיוון השני. לא רצינו לעזוב את הטיילת היפה

מפה ממשיכים להסתובב ברחובות העיר, קונות מאפינס לילדים, ומגיעים סוף סוף אל שוק הערב. המממ... לא שונה בהרבה מהשוק של קורנדה, רק עם פחות פוקוס על התייר האסיאתי. אבל הביקור בשוק לא היה לחינם - שחר, שצריכה בדחיפות זוג סנדלים חדש, מוצאת את הזוג המושלם דווקא בשוק.

מלאי שקיות, שבעים ומרוצים אנחנו חוזרים כבר מאוחר, בחושך, אל הקרוואן. מחר בצהריים מחזירים אותו, ויוצאים לחוויה חדשה – בג'יפ אל יערות הגשם של פארק דיינטרי. עם כל הצפיפות, וכל המטלות, הוא שירת אותנו נאמנה, ואנחנו בטוחים שנתגעגע אליו.

המטבח, חדר הכביסה, ולמעלה החדר של אור ושחר

החדר של אופק משמאל, החדר של אמא ואבא מאחור, אחרי הכניסה לשירותים

היום האחרון הזה בקיירנס, שלא עשינו בו הרבה, היה מוצלח. הוא עזר לכולם להטעין את המצברים. ובאמת, למרות שעדיין מתגעגעים לחברים ולמשפחה ולמיטה ולמה לא, יש גם איזו התרגשות לפני היציאה להרפתקה עם הג'יפ, כמו בקימברלי. כמו בתחילת הטיול.

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר, טוב יותר.