פוסט סיום

את הפוסט הזה אני כותב בטיסה לארץ. עוד שעתיים נוחתים, ונראה שאפשר לסכם.

כמעט שנה של תכנונים, התרגשות, וציפייה. כמעט שלושה חודשים מחוץ לבית, טיול שהפך לשגרה, ושגרה שהיה בה טיול.

אני מסתכל על התמונה הראשונה, מנתב"ג. אפשר לראות שהילדים גבהו בזמן הזה. לכולנו ארך השיער. שלושה חודשים זו חתיכת תקופה.

אני מסתכל אחורה על הבלוג. כל יום ויום בטיול היו בו חוויות נהדרות. איך בכלל אפשר להתחיל לסכם דבר כזה?

ובכל זאת, מה היה לנו?

משהו כמו 10,000 קילומטר ברכב, מעל 30,000 קילומטר במטוס. 41 לילות במשהו כמו 20 אתרי קמפינג שונים, עשרה אתרי לינה אחרים

המון חוויות: חמישה theme parks, שלושה ביקורים במתחמי משחקי וידאו, אינספור פארקים לאומיים ועוד יותר שבילי הליכה, קשים יותר וקשים פחות. המוני קנגרו וולאבי, פעמיים קנגרו סלעים, שני נחשי פיתון, אקידנה, פלטיפוס, 2 קסווארי, שני לוויתנים, המון לטאות קטנות וגדולות, מגוון אדיר של פרפרים וציפורים. וזה רק בטבע. אינספור פגישות עם אנשים מעניינים, כולם (חוץ מארוע אחד בדרווין) מאד נחמדים. רק ארבע פגישות עם ישראליים, רק שתי פעמים שהרגשנו עומס של קבוצות תיירים (באולורו ובריף) – תחושה אמיתית של חופש!

1 ג'יגה של תמונות וסרטונים. 6 ג'יגה של מובייל דאטה שנוצלו.

לא יותר מדי תקלות: פעמיים שיחות עם המשטרה (פיית דלק שבורה ומפתחות אבודים), כמה פעמים נסיעה בחושך וכמעט פגיעה בקנגרו, איחור בהחזרת רכב, טבלט אחד שבור, הארדיסק אחר אבוד, קצת כאבי ראש, נפילות וחבלות קלות.

בילינו הרבה זמן ביחד, ולא, אנחנו לא רוצים להחליף אף ילד. האם התגבשנו? בוודאי. האם השתננו כמשפחה? כנראה שכן. תשאלו אותי עוד שנה מהיום.

לקחנו איתנו חוויות, שייקח עוד חודשים, אולי שנים, לעכל את כולן.

בימים הקרובים נפגוש את המשפחה, שהתגעגנו אליה מאד, ונחזור לעיסוקים - בית ספר, עבודה. על פי נסיון העבר חוזרים לשגרה מהר. מה שבטוח, שלא ייקח הרבה זמן עד שנתחיל לחשוב על הטיול הבא. כי טיול למחוזות רחוקים זו אמנם עבודה קשה, אבל האלטרנטיבה תמיד פחות מסעירה.

להתראות בטיול הבא!

האוסטרלטמנים.