אולי תשים לי קצת סוכר

מסלול התיירים הרגיל בחוף המזרחי מתחיל מסידני, ונוסע דרך בריזבן צפונה לאורך החוף, עד לקיירנס וצפונה משם. זהו מסע מאקלים סובטרופי לאקלים טרופי לגמרי. אנחנו בחרנו לעשות את המסלול עם שני שינויים עיקריים. קודם כל, התחלנו בבריזבן. אנחנו כנראה התיירים הראשונים באוסטרליה שוויתרו על סידני, ועוד בטיול של כמעט שלושה חודשים. השינוי השני הוא היציאה מבריזבן מיד מערבה, לצורך גיחה אל נקיק קרנוורון. רק באיירלי ביץ' התחברנו שוב, בעצם, למסלול הסטנדרטי.

זה לא שהנוף במסלול הסטנדרטי מרתק במיוחד. כל קו החוף של קווינסלנד מלא בחוות ענקיות של סוכר. 85% מהסוכר הולך ליצוא. מדובר בתעשיית ענק! כדי לאסוף את התבואה, הקווינסלנדים משתמשים ברכבות מיוחדות, עם קרונות קטנים עשויים מרשת ברזל, ועם גלגלים קטנים הנוסעים על מסילות קטנות. זה נראה ממש כמו רכבות צעצוע. פסי הרכבת האלה מסתעפים בין השדות, והכביש הראשי חוצה את מסלולם עשרות פעמים. ספטמבר הוא שיא הקציר, ונהננו לחזור בכל תהליך הקצירה, ההעמסה על הרכבות והשינוע.

במקרה או שלא, הנגישות לוויפי בטיול קרוואנים היא מוגבלת, וה Data הוא משאב סופי ומוגבל, ולכן די נתקענו את אותם שירים באפל מיוזיק. למה זה מעניין? כי אחד האלבומים היחידים שאנחנו שומעים הוא מופע של כוורת, ובו השיר המפורסם על הסוכר בתה.

התמזל מזלנו לראות גם רכבת אחת מועמסת

הדרך אמנם משעממת אחרי החווה השלוש מאות, אבל האתרים בדרך מעניינים בהחלט. יצאנו באיירלי ביץ' בשעת בוקר מוקדמת, וכעבור שעה הגענו לעיירת החוף Bowen, המפורסמת בעיקר בזכות המנגו הענק בכניסה הדרומית אליה.

בדיוק כשחשבנו שמזמן לא הצטלמנו עם פסל ענק של פרי כלשהוא

הילדים, שעוד לא ממש התעוררו, העדיפו להישאר בקרוואן, בעוד ההורים נצלו את זמן לביקור רומנטי בחוף הים המקסים, המוקף סלעים משני צידיו, ויש לו צורה של פרסת סוס (ומכאן שמו – horseshoe bay). ישבנו על הסלעים עם בקבוק בירה קרה מהקרוואן, והבטנו על הנוף. אשה אחת עברה לידנו.

"בירה עכשיו? זה 9 בבוקר. כל הכבוד לכם!".

האוסטרלים שותים המון בירה, אבל להבדיל מהישראליים, הם שותים רק אחרי הצהריים או בערב, וחוף ים לאו דווקא מקושר אצלם לבירה.

אחר כך הלכנו במסלול קצר שמטפס על נקודת תצפית עם נוף של 270 מעלות על החוף שהיינו בו, ועל הים – הרבה מאד ים! איזה יופי של מקום.

ביקור בוקר בחוף. ברקע הילדים עוד ישנים בקרוואן

ממש כמו פרסומת לקורונה

כך זה נראה מלמעלה

לקראת צהריים הגענו לעיר בעלת השם חסר המעוף Townsville. מדובר בעיר הרצינית ביותר בין בריזבן לקיירנס. את העיר חוצה נהר גדול. החופש באיירלי ביץ' כנראה עייף אותי מאד, ולא רציתי להמשיך ולנהוג, ולכן הלכנו לרחוץ בבריכה ציבורית ענקית ויפהפיה, Riverway שמה, שצופה על הנהר, עם אפקט נחמד של בריכת אינסוף. המים היו חמימים, והיינו לבד לגמרי בבריכה הענקית. והמחיר – אפס. איזה כיף לאנשי Townsville שיש להם עירייה שדואגת להם כך.

כיף חיים בבריכת האינסוף

כבר היה די מאוחר כשיצאנו משם, והחלטנו לא להמשיך יותר מדי. תןך כדי חיפוש מקום לרוקן את מיכל הביוב, באחד הפרברים של טוואנסויל שנקרא בלו ווטר, נתקלנו באתר קמפינג. על פי האפליקציה, זה אתר חינמי, ללא מקלחת פרט למקלחת חיצונית ליד בלוק השירותים. היינו כבר עייפים והחלטנו להישאר בכל זאת.

היופי באתרים החינמיים הוא שפוגשים אנשים מעניינים. אני והילדים הלכנו לגן השעשועים בקמפינג. פגשנו שם ילד וילדה צעירים – אחים. מיד כל החמישה שחקו תופסת ומחבואים.

- "מאיפה אתם?" שאלתי

- "מ blue mountains" ענתה האחות הצעירה, בת אולי 5.

- אה, ליד סידני

- לא לא אנחנו מפה.

- מה זאת אומרת מפה?

- "מפה, מבלו ווטר חמש דקות מפה", הילדה ענתה

- "אז מה אתם עושים בקמפינג"?

- "הייתה שריפה, ובקשו מאיתנו להתפנות"

חיפוש באינטרט הראה שהילדה לא הוזה, ובאמת לא רחוק משתוללת שריפה. מסתבר שהשריפה כמה ימים התחילה לפני כמה ימים, וכעת מאיימת על כמה בתים ברחוב blue mountains בישוב blue water. אחר כך ראינו שמכבי האש המקומיים פתחו חפ"ק במרכז הקהילתי, ממש מול הקמפינג.

במקביל, נטע ניהלה שיחה עם השכנה – סבתא חביבה שנוסעת עם בעלה בוואן גדול, צבוע בצבעים עליזים, כמו ואן של תרמילאים. הגברת היא נוצריה אוהבת ישראל, וחוזרת בביקור אצל הבן שלה בקיירנס, שם בילתה את החורף. הבית של בטוומבה. היינו שם, באמת קר שם בחורף.

חיים דבש.

אה, ויש לה סך הכל 8 ילדים. טוב, אי אפשר לקרוא לזה חיים קלים.

היום הבא כלל סה"כ 5 שעות נסיעה נטו, שכוללים גיחה של שעה הלוך שעה חזור אל המפל הגבוה באוסטרליה – מפל וולמאן. המפל נמצא כבר הרחק בצפון, בפאתי האיזור הטרופי של אוסטרליה, ה Wet tropics. הכביש אל המפל מתחיל בחוות בקר, שם צריל לנווט בזהירות דרך פרות החוסמות הכביש, וממשיך ב 20 קילומטר טיפוס אימתני למדי בכביש מתפתל שחלקו הגדול חד נתיבי ועם תהום נטולת גדר. לא כביש אידאלי למשאיות כמו שלנו. מצד שני בנהיגה איטית הוא בהחלט עביר, ואחרי זמן לא מבוטל הגענו לבסוף אל המפל.

את המפל אפשר לראות מלמעלה היישר ממגרש החניה. והוא באמת גבוה, ומרהיב בכל קנה מידה. מי היה מאמין שיש דברים כאלה בארץ המדבר הגדול – אוסטרליה?

המפל המרשים מלמעלה

אנחנו מחליטים לאתגר את עצמנו במסלול אל תחתית המפל. 2 קילומטר למטה, ושניים חזרה, שנחשבים קשים. השלט בתחילת המסלול מזהיר שנדרש כושר טוב במיוחד כדי לצלוח אותו, ומונה את כמות האנשים שקפחו את חייהם במסלול, מה שלא משאיר ספק שמדובר במסלול לא קל. טוב שנטע ראתה את השלט רק בדרך חזרה. ובאמת - איך שלא נסדר את הדברים, אם המפל בגובה 250 מטר, אז זה מה שצריך לרדת, ואחר כך כמובן לעלות. תכלס לא משהו שלא עשינו בעבר, אבל בהחלט לא שיטוט על שפת הים.

הנוף של הערוץ מלמעלה מרהיב, ולאט לאט, עם הירידה, הצמחיה מתחלפת והופכת ליער-גשם עבות ויפה. בערך בשליש הדרך אנחנו פוגשים זוג מתנשף שאומר לנו שממש, אבל ממש, לא כדאי לקחת ילדים למטה. אנחנו עונים בנימוס שסביר שנצטרך לרדוף אחרי הילדים, ולא להיפך...

כאשר אנחנו מגיעים למטה, אנחנו מגלים שהשביל נגמר בפלטפורמת תצפית כ 300 מטר לפני הבריכה שהמפלים יוצרים. התצפית מרהיבה – מפלים תמיד נראים עוד יותר מרשימים מלמטה! מפה, אם רוצים להגיע ממש עד הבריכה , נדרש בטיפוס על בולדרים ענקיים, וזה מסוכן. אופק מתעקש לנסות את מזלו, ורק לאחר תחינות (וכיבוש בולדר גבוה במיוחד, אחרי שכבר השלים את מחצית הדרך מסוף השביל עד לבריכה), ניאות לחזור ולהפסיק לסכן את עצמו.

נוף מקסים של הערוץ. נראה כמו אירופה יותר מאשר אוסטרליה

מביטים על המפל. הדרך לבריכה הרבה יותר מאתגרת מכפי שמשתקף בתמונה

בעוד אופק עסוק בקפיצות מסלע סלע, אור מצאה פרפר שחור-לבן, שלא כל כך מצליח לעוף. הכנף שלו שבורה, אולי רמז למאבק עם טורף בדמות לטאה? שאר הילדים מצטרפים. אור מחליטה שחייבים לקחת אותו ולטפל בו, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. אנחנו מסבירים לה שפרפר בתור חיית מחמד זה לגמרי לא לעניין, ושהם חיים בסך הכל כמה ימים, לא יותר, אבל אור מתעקשת. מאז, ובמשך שלושה ימים, פרדי הפרפר החמוד הוא חלק מהנוף המשפחתי שלנו. אמא סידרה לו קופסה, והילדים מאכילים אותו בצוף, כלומר דבש מהול במים. נראה שהילדים מטפלים היטב בחיות ומוכנים לחיית מחמד אמיתית, כזו שחיה כמה שנים לפחות...

אופק, חייבים לקחת אותו איתנו

ואם תהיתם איך הלכה העלייה חזרה, אחרי כל האזהרות? אם כך, הדרך חזרה מעייפת אבל אנחנו צולחים אותה בלי קושי מיוחד. הילדים רצים קדימה וההורים משתרכים מאחור. כמו בנקיק קרנוורון, גם פה ברור מי בכושר ומי פחות...

הביקור במפל והנסיעה הארוכה לוקח לנו את כל היום, ואנחנו מסיימים את היום בפארק קרוואנים בעיירה איניספייל. אנחנו כבר עמוק באזור הטרופי, לא רחוקים מקיירנס. החלקה שלנו משקיפה מלמעלה על הנהר. על גדותיו, השלטים המוכרים של "אסור לשחות, סכנת קרוקודילים". ללא ספק, חזרנו צפונה.... בזכות הגובה של אתר הקמפינג, אפשר לשתות תה בנחת ליד הקרוואן, ולצפות בשקיעה על הנהר, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. גם היתושים פה פחות גרועים מבאיירלי ביץ'. עונג אמיתי.

צילום: אופק אלטמן

אנחנו קמים אל ציוץ ציפורים ונוף של נהר. היום לא נוסעים הרבה. מתחילים ב babinda boulders, בריכה טבעית גדולה שבקצהה בולדרים עגולים וגדולים, והיא מוקפת ביער. היום יום ראשון ויש כמה אנשים שהקדימו והגיעו למקום, כולל בחור אחד שמתח חבל גמיש בין שני עצים לגדות הנהר, ומתאמן בהליכה על חבל (ובתוך כך נופל לא מעט לתוך הבריכה). משעשע. שחר אופק ואבא מעיזים להכנס לבריכה בקור. אבל איפה הבולדרים? איש נחמד מראה לנו את הדרך, ואופק מנסה את מזלו (בהצלחה לא מבוטלת) בטיפוס על הבולדרים, בעוד אבא שלו משמש כמזון גורמה ליתושים באזור.

אור העדיפה לטפל בפרדי בעוד אופק ואבא קפצו לבריכה הקרה

אופק מאד רצה להתאמן גם. לא הסכמנו..

איש נחמד גילה לנו איפה הבולדרים. הפעם אופק לא היה מוכן לוותר

בדרך

מטפס

כבש את היעד

אבל המחיר היה כבד

אנחנו ממשיכים למפלי ג'וזפין, שגם הם אזור שכשוך פופולרי למדי. אופק מחליט שהספיק לא בריכה ולא שם על עצמו בגד ים. כמובן שכשמגיעים למקום, והוא מלא סלעים מגניבים לטיפוס בין בריכות המים, אופק מנסה את מזלו בקיפוץ בין הסלעים על המים כדי "להגיע לצד השני, שם יש מקום מסתור כדי להחליף לבגד ים". לא חולף הרבה והוא נופל ומרטיב את המכנסיים. חולפות עוד כמה דקות והוא נופל ונכנס למים עד לחזה.... עם החולצה התחתונים והמכנסיים! רק אז סוף סוף הוא מוצא מקום שקט להחליף לבגד ים. סוף מעשה במחשבה תחילה. גם אמא ושחר מצטרפות למים הקרים והמרעננים, בעוד אור ואבא משוחחים על הסלעים.

כך נראה המקום, וזה המסלול שאופק עשה עד הבריכה התחתונה

אופק הגיע רטוב למטה לחלוטין, ואמא שוחה לחלץ אותו

אמא מחלצת את הבגדים

בינתיים אור ואבא צופים משועשעים במתרחש, ומשוחחים

היום נגמר בסיור בפארק פרונלה. מדובר בפארק-טבע שאותו הקים מהגר ספרדי בשם חוזה פרונלה לפני משהו כמו מאה שנה. הבחור בעל חוש עסקי טוב במיוחד. הוא קנה שטח גדול עם יער גשם,ומפל, ובנה סכר הידרו אלקטרי קטן לייצור חשמל. כל זה בשנות השלושים, שלושים שנה לפני שהגיע חשמל לבתים. בעזרת החשמל הוא האיר את המפל בלילה, הפעיל בית קפה עם גלידה ושתיה קרה וכו'. כל הפארק בנוי בסגנון ספרדי, והוא כלל אולם נשפים, מלתחות ושאר אלמנטים שהיו מרשימים מאד לתקופה הזו, וגם שטח גדול של גנים בוטניים עם מגוון צמחים. בסופו של דבר הבחור הקים עסק תיירותי משגשג. במשך כמה עשרות שנים העסק היה סגור, ולאחרונה נפתח שוב, אך לא שופץ, מה שנותן לו חן מיוחד...

מסיירים ביער הבמבוק

אנחנו נהנים מהסיור ביום, בו רואים את פינות החמד המקום ולומדים על ההסטוריה שלו. אבל הילדים בעיקר נהנים מסיור הלילה, לאור פנסים, שם אפשר לראות את המפלים המוארים, גחליליות, והמון עטלפים קטנטנים בתוך מנהרה ששמשה לכרייה של אבן ואחר כך לגידול פטריות.. והמדריך, הוא ניסה ללמוד איך אומרים עטלף בעברית, כדי להשלים את הרפרטואר שלו שכולל מגוון שפות אירופאיות.

בסוף הביקור צפתה לנו הפתעה בדמות מופע אורקולי. הילדים לא הפסיקו לחייך

הדבר הנחמד הוא שבתוך הפארק יש גם חניון קרוואנים, כך שלא צריך לנהוג אחרי סיור הלילה. ופה אני יושב וכותב. השעה כבר מאוחרת, ומחר אנחנו מטפסים לרמות אתרתון, לראות עוד מפלים. טיימינג נפלא לטפס קצת, אני חושב, בדיוק כשכבר הרגשנו ששמו לנו קצת יותר מדי כפיות סוכר בתוך התה.