החיים בסינגפור

קרה לא מעט פעמים ששאלו אותנו האם אנחנו רוצים לעשות רילוקיישן. האדון בהייטק, הגברת באקדמיה, והרבה אנשים מסביב נוסעים לשנה שנתיים שלוש כדי לחוות את העולם הגדול. תחוו קצת תרבות שונה, אומרים לנו, והרי זה כל כך טוב לילדים. הם ילמדו אנגלית תוך חודשיים.

ובכן אנחנו החלטנו כבר די מזמן בהחלטה משפחתית שאנחנו לא רוצים לעשות רילוקיישן. חשוב לנו להיות קרוב למשפחה, ובכלל לא רע לנו בארץ. ולגבי כל הסיפור של ללמוד אנגלית ולהכיר תרבות שונה, הרי בשביל זה אנחנו נוסעים לטייל בחו"ל. וכשאנחנו נוסעים אנחנו משתדלים לשכור דירות באיזורי מגורים ולהתערות בחי המקום עד כמה שאפשר. מעין רילוקיישן לעניים.

אז משלושה ימים בסינגפור יש לנו כמה תובנות. ראשית כל לגבי מגורים. רוב הסינגפורים (לפחות מי שיכול לעצמו) גרים במתחמי ענק (קונדומיניומים). אנחנו שכרנו דירה באחד כזה שנקרא carribian (כנראה כשאתה סינגפורי אז סינגפור לא נשמע מספיק אקזוטי, וצריך ללכת על משהו בקצה השני של העולם). המתחם הענק שלנו כולל משהו כמו 25 בניינים ו 1000 דירות. בנוי בצפיפות. מדובר

על שכונה בינונית בישראל. במתחם יש הכל, סופרמרקט, חדר כושר, חדרי מנוחה, ובריכת ענק עם ג'קוזי מגלשה ובריכת ילדים. למטה יש חניון ענק - מתחת לכל שטח המתחם - והדבר הנחמד הוא, שלכל בניין יש מעלית נפרדת שמגיעה לחניון, ולכן המונית המשלוחים וכל שאר הדברים שצריך מגיעים ישר עד למעלית לבניין.

היום - יום שבת - החלטנו לעשות אתנחתא באטרקציות. הילדים ונטע מבלים בבריכה. אני הלכתי לחדר כושר, שמשקיף על הבריכה. עוד מעט נצא מהמתחם לכיוון המרינה הצמודה לאכול משהו ולהשקיף על האנשים שעושים ג'וגינג.

הכן לעצמך קרטיב

דבר שני - אוכל. בסינגפור אין מיונז (כמעט). מצד שני, יש אוכל אסיאתי טעים מכל הסוגים והמינים במחירים מצחיקים. ויש גם השפעה אמריקאית משמעותית עם כל אוכל-הזבל המערבי שאפשר לחשוב עליו, ממקדולנד לקנטקי פרייד צ'יקן. ואין סכינים, רק מזלגות וכפות ביחד על הצ'ופ סטיקס. Go figure. בכל מקרה, אם בילדים שלנו עסקנו, בכל יום אוכלים גלידה

דבר שלישי - כדורגל. הסינגפורים לא ממש טובים בכדורגל. אפילו יותר גרועים מנבחרת ישראל (בינתיים), לא עלינו. הדבר הזה מאתגר במיוחד לאור העובדה שאתמול והיום מתרחשים רבעי הגמר של המונדיאל, והוא משודר בסינגפור רק בערוצי טלוויזיה בתשלום. תקלה. לבסוף מצאתי פאב במרחק הליכה מהדירה, שבו אמורים לשדר את המשחקים. השארתי את הילדים לקרוא ספרים אלקטרוניים מהמבחר שקנינו להם לפני הנסיעה, והלכתי לפאב לראות אורוגאווי-צרפת. מדובר היה באירוע משונה לכל הדעות. על הבאר, חבורה של מערביים, רובם אוהדי צרפת, כולל בחור צרפתי ברילוקיישן שישב לידי עם אשתו וצפה בהתרגשות רבה. על השולחנות קצת מאחור, חבורות חבורות של מקומיים צעירים. בעוד שהמערביים באו לראות קרב, המקומיים באו לראות מופע בידור. התגובות שלהם לכל תיקול, הצגה ניימארית או מחוות ליטוף בין שחקנים התקבלה בצחוק רב, כאילו היה מדובר במופע סטנד אפ.

ויוה לה רפובליקה

דבר רביעי - התחבורה הציבורית נוחה מאד. יש אוטובוסיים דו-קומתיים, והילדים התלהבו במיוחד מזה שבשתי הנסיעות שלנו תפסנו את המקום הכי טוב. הכי מלפנים בקומה השנייה! ביזנס!

מחלקת עסקים

מה עוד? המוניות זולות, ויש פה המון המווון אנשים בכל מקום. אה, והכיתוב על על סבון הרחצה המקומי מבטיח שהעור יהיה לבן לבן....

אז נכון, זה אמנם לא רילקויישן אבל לא חסרות חוויות חדשות.

שבוע הבא - עושים רילוקיישן לאוסטרליה!

שלכם,

האלטמנים