חיים בתוך קופסא

"וואו! אתם נוסעים לאוסטרליה? ואיפה תשנו? בקרוואן? איזה יופי!".... את חילופי הדברים האלה עשינו כמעט עם כל מי ששמע שבכוונתנו לנסוע לאוסטרליה. ובאמת – מה יכול להיות יותר טוב מזה? נוסעים עם הבית שלך, לא צריך לארוז כל יום, לכל ילד הפינה הקבועה שלו, הגמישות מוחלטת. רוצים להישאר עוד יום באזור מסויים – אין בעיה. פשוט נשארים באותו אתר קמפינג. נמאס? מדלגים למקום הבא. גם רכב, גם בית!

המציאות, איך לומר, קצת יותר מורכבת. מדובר על לא בדיוק רכב ולא בדיוק בית. לגבי צרכי התחבורה, ובכן – מדובר במשאית קטנה, לא קלה לנהיגה, ועוד פחות לחניה. לגבי צורכי המגורים, מדובר בקופסה קטנטנה, שבמסדרון שלה לא יכולים לעבור שניים זה לצד זה. משהו כמו אקונומי קלאס באל על, עם מיטות בתאים מעל לראשי הנוסעים. תוסיפו לזה שלושה אלטמנים צעירים ורעשנים, וקיבלנו סיר לחץ – אפקטיבי במיוחד לצלייה ארוכה של בשר ותפוחי אדמה, אבל פחות אפקטיבי להעברה של שלושה שבועות רצופים.

אל סוכנות ההשכרה הגענו מאוחר, אחר שחייה אחרונה בבריכת הגלים של דארווין, ונסיעה מתישה בתחבורה ציבורית. הפקיד הקפיד (יצא משחק מילים) לאיים עלינו שאם לא נקח ביטוח במחיר מופקע אז יקרו לנו כל מיני אסונות, וגם טרח לעדכן אותנו שבאליס ספרינגס (היעד שבו אנחנו אמורים להחזיר את המפלצת עוד שלושה שבועות) שורר קור כלבים. שיפר את החוויה בחור נחמד שבדיוק החזיר את מפלצת משלו, ונתן לנו במתנה נודלים וכיסאות קמפינג. פחות יותר ב 16:30 אחרי צהריים יצאנו לדרכנו לאסוף את המזוודות, להצטייד במצרכים, ו... קדימה לקמפינג הראשון שלנו.

תמונות נוספות ומשופרות יתווספו בהמשך, כשיהיה לנו וייפי נורמלי

האמת שחוויות הנהיגה בדבר הזה סבירה למדי. עם נהיגה בצד שמאל הסתדרתי מזמן, ולפני כמה ימים עוד נהגתי בלנדקרוזר שזה לא בדיוק קיה פיקנטו. נושא החניה, בעיקר בקמפינג, מאתגר יותר, אך בעזרתה האדיבה של נטע גם זה עבר בשלום – בסופו של דבר התמקמנו, לא לפני מספר תמרונים מתוחכמים כדי להגיע אל חוט החשמל שאמור לאפשר למזגן בקרוואן לפעול, ולמכשירים של הילדים להיטען ( שני הדברים האלה הם ללא ספק קריטיים בחום של הטופ אנד).

את הערב בילינו בהעברת דברים ממקום למקום, כדי שהתפעול יהיה יעיל עד כמה שאפשר, ופענוח כיצד עובדים הדברים הבסיסיים ביותר. לדוגמה, מכיוון ששכחנו לפתוח את הביוב של האסלה, נוצרה תקלה מסריחה במיוחד... והמים – נגמרו באמצע המקלחת... עייפים ותשושים הסתדרנו כל אחד במיטתו, תוהים לעצמנוו כיצד נסתדר כך שלושה שבועות.

גם הבוקר לא היה קל. לפני נסיעה צריך לאפסן את כל הדברים, לסגור מגירות, לסגור חלונות בצדדים ומלמעלה, לפתוח וילונות, להתנתק מהחשמל, להרים את המדרגות, להזיז את הסולם, לרוקן את האסלה, למלא מים ועוד כהנה וכהנה מטלות. לבסוף, החלטנו שנעביר את היום בקלות, ונסענו לשמורת מעיינות berry הקרובה לרחצה רגועה בנוף מרהיב.

השמורה באמת הייתה מרגיעה מאד. מים חמימים, נביעה של מעיין, שיט עם הזרם בעזרת נודלים במורד נחל אל בריכה עמוקה, הכל מוקף בצמחייה טרופית. מקסים! המים היו באיכות מעולה. אפשר היה לראות את זה לפי הכמות הדגים. כמה מהם היו גדולים למדי, ואחרים תוקפניים למדי, כפי שתוכל להעיד נטע שדג אחד ניסה לבדוק אם היא טעימה (אאוץ'!). קינחנו בטיול רגלי קצר ביעד, ובגלידת מנגו מחווה מקומית, וחזרנו מוקדם אל הקמפינג.

שוב תמרונים קדימה אחורה ושוב קדימה, אבל אחרי שהתמקמנו, הערב היה מוצלח הרבה יותר. הסדר כבר שורר בקופסה שלנו, תפעול המכשירים כבר ברור לכולם, וקולו של גידי גוב בוקע ממערכת הסטריאו. הסטייקים שכל כך טעימים באוסטרליה נראו פתאום טעימים יותר, וגלידת המנגו שהבאנו חכתה לנו קרה קרה בפריזר . אפילו המים לא נגמרו, כי חלקנו הלכו להתקלח במקלחות המעולות של האתר. מחר ממשיכים הלאה, למקום אחר. עוד לא יודעים בדיוק לאן נגיע... ספונטני כזה. אולי בכל זאת הרעיון הזה של קרוואן הוא לא כל כך גרוע?

אני יושב פה במיטת ההורים. הילדים כבר ישנים וגם נטע כבר חולמת חלומות. אני מעלה את הטמפרטורה במזגן, הולך לצחצח שיניים, פיפי ולישון.

לילה טוב מכל האלטמנים!