מים מים בששון

טיול ארוך שכזה עלול להיות משעמם לילדים. בהנחה שלא הולכים רק לפארקי שעשועים, הילדים עלולים לסבול מהנסיעות ארוכות, וגם יותר מדי הליכות רגליות, בלי אקשן מיוחד, עלולות לעצבן, אפילו את ההולכים המצטיינים ביותר. ילדים = משעמם לי!

יוצא מן הכלל הזה הוא כל מה שקשור במים. אם אפשר לטבול, להשפריץ, לשחות – הרי שזה מעניין. וכל המרבה, הרי זה משובח

בכל אתר קמפינג בטופ אנד, לפחות באלו שאנחנו ביקרנו בהם, יש בריכה. הילדים לא מפסידים שום הזדמנות לדגום כל בריכה כזו, ומכיוון שכמעט כל לילה אנחנו לנים במקום אחר, הם חווים את הרחצה במקום חדש בכל אחר צהריים מחדש, ולא משתעממים. הטמפרטורות נשארות גבוהות עד לשקיעה, וכולם מרוצים.

גם במהלך היום, כמעט בכל יום, יש הזדמנות לרחצה. היינו במעיונות ברי, וגם רחצנו בשלוש בריכות טבעיות שונות בפארק ליצ'פילד. בקאקאדו היה קצת יבש, אבל הימים הבאים בהחלט היו בסימן מים.

מ pine creek הקטנטנה המשיכנו לפארק הלאומי nitmiluk, שם שמנו פעמנו למפלי Edith, המחולקים למפל עליון ותחתון. הליכה של מספר קילומטרים לקחה אותנו היישר למפלס העליון, לאוסף של בריכות יפהפיות בין הסלעים. היה חוויתי במיוחד לשחות בין הבריכות, לטפס על הסלעים, לנסות לשחות אל המפל (ולהזרק חזרה אחורה על ידי הזרם), ובכלל לחקור את המקום.

גם פה היו תולעים קטנות, ולכן ההחלטה הייתה לקפוץ לעמוקים

שוחה לגמרי לבד ונהנה מכל רגע

שחייה אל מתחת למפל זה בדיוק מה שצריך כשבחוץ חםםםם

המשכנו את המסלול וככה זה נראה מלמעלה.

המפלים התחתונים אף הם עולים על כל הציפיות. הם נשפכים לבריכה ענקית בקוטר של אולי 500-600 מטר, שאנחנו חוצים אותה בעזרת אביזרי ציפה (פרט לנטע שמעזה לשחות ללא סיוע). הצוקים נישאים למעלה, הדגים שוחים איתנו למטה. כיף גדול!

במסלול פגשנו גם זוג ישראלים, עם תינוקת, שמטיילים כבר 7 חודשים וכבר חשים בדכיכות מסויימת, מכיוון שהם אמורים לחזור לארץ עוד 3 שבועות.... פרופורציות.

עצירה קצרה בקתרין, עיר של ממש בסדר גודל של הטופ אנד (6000 איש) לתדלוק וסופר, ואנחנו נוסעים אל הקמפינג ביעד הבא, נקיק קתרין, שגם הוא חלק מפארק nitmiluk.

אנחנו קמים מוקדים בבוקר כדי להספיק למסלול רגלי לפני שהחום משיג אותנו. התצפית מלמעלה על נקיק קתרין מרהיבה, אבל שאר ההליכה מרשימה פחות ואנחנו חוזרים עייפים לקרוואן. כמה נוח שהבית הולך אחריך לכל מקום. אנחנו מחליטים לבלות את השעות החמות במזגן ובבריכה של הקמפינג. בערב אנחנו יוצאים לשיט על הנקיק. השיט מתבצע בשתי סירות שונות, עם הליכה רגלית קצרה בין הקטעים (לשם וחזרה), מכיוון שחלקים מהנקיק מתייבשים בעונה היבשה. הנקיק עצמו מרהיב, עם צוקים גבוהים, ובאזורים מסויימים הוא צר כך כך שהשמש לא נכנסת. אנחנו גם מצליחים לראות קרוקודיל מים מתוקים, והרבה ציפורים. תענוג אמיתי! השיט מתבצע בשעה שמספקת לנו תאורה מיוחדת במינה – בתחילה של אחר צהריים, אחר כך של שקיעה, וסוף השיט בחושך מוחלט – חוויה עוצמתית! והילדים? הם מתרשמים במיוחד מכמות החרקים שעפים אל עבר הפנס של הספינה, העושה את דרכה בחושך חזרה על המעגן...

כך נראה הנקיק מלמעלה

וכך הוא נראנ מלמטה

חבר שראינו מתוך הסירה

מתחיל להחשיך

אופק קורא לזה: שקיעה מ-ר-ה-י-ב-ה

אתר הקמפינג שלנו נמצא ממש ליד הנקיק, ואני נהנה מיום שלם שבו אני לא נדרש לנהוג. האתר עצמו מבודד, אבל מספיק גדול כנראה כדי לספק לאורחיו מופע בידור כל ערב, בדמות אלוף העולם בהצלפה בשוט (יש דבר כזה...). המופע קליל, מרשים ומשעשע, מאד אוסטרלי, והוא מספק להורים "יציאה" כ 100 מטר מהקרוואן בזמן שהילדים נחים בקרוואן עם המסכים שלהם.

למחרת אנחנו מחליטים לסייר במערה שנמצאות בסביבה. אנחנו באים עם ציפיות נמוכות. האזור לא בדיוק ידוע במערות שלו, ועל פי מה שהבנו המערה מוצפת כל שנה מחדש, וכך הנטיפים נהרסים. עם זאת, הסיור מעניין מאד. למערה יש רק כניסה אחת ולכן היא חמה למדי, וזה כבר שונה ממערות אחרות שראינו בעבר. תצורות הסלע מעניינות ושונות ממה שראינו בעבר, בגלל כנראה ריכוזי הברזל באיזור, וכן שריפות היער מלמעלה. במקום מסויים אפשר לראות שורשים של עצים שחודרים למערה. במקום אחר חורים של קליעים, שנורו לצורך אימון בתוך המערה בזמן מלחמת העולם השניה.

אנחנו ממשיכים את היום בביקור בשני מעיונות חמים. הרי בלי לטבול לפחות פעם אחת ביום אי אפשר, ואם אפשר פעמיים הרי זה משובח. הראשון, bitter springs, הוא נחר חמים המוקף צמחייה טרופית. אפשר להכנס למים בתאזור בו המעיין נובע ולהמשיך עם הזרם של הנחל כמה מאות מטרים, אז אפשר לצאת החוצה, ולחזור – ועוד פעם. הילדים נהנו מאד! המעיין החם השני היה בסמוך לאתר הקמפינג שלנו, ושם עשו בינוי מלאכותי משמעותי למדי, ובנו מעין בריכה גדולה מהמעיין. ובכל זאת, הסביבה עדיין טבעית, וכשהתחיל להחשיך, וכל האנשים עזבו, אפשר היה להנות משכשוך מרגיע במים בטמפרטורה מושלמת בסביבה ירוקה. איזה כיף!

נסחפים בזרם

היה קשה לשמור את אופק מעל המים

זה בעצם היה היום האחרון שלנו בטופ אנד, יום שבו אנחנו עוזבים את מזג האוויר החם, לטובת מזג אוויר קריר יותר, כזה שהרבה פחות נעים לטבול בו בבריכות טבעיות. יכול להיות שעוד נתגעגע לחום הזה?

יכול להיות. מה שבטוח שעברנו חוויות מדהימות באזור הענק והעוצמתי הזה של אוסטרליה, ובטח ניזכר בהן עוד הרבה, אבל עכשיו צריך להסתכל קדימה, או יותר נכון דרומה, ולהתחיל לעשות את הדרך הארוכה אל תוך היבשת הענקית...