מערות ואגמים בארץ הלאבה
- יובל אלטמן
- 26 באוק׳ 2018
- זמן קריאה 5 דקות
אזור רמות אתרתון, והשיפולים המערביים של ההרים שנושקים למדבריות של קווינסלנד, הם אזורים געשיים קדומים. בדומה לרמת הגולן, הם מלאים בסלעי גרניט ובזלת, שהם תוצאה של התפרצויות געשיות לפני הרבה מאד שנים.
כיום האיזור לא פעיל מבחינה גאולוגית, אבל השרידים נשארו.
גולת הכותרת של האיזור היא צינורות הלאבה של אונדרה. ולשם כך צריך לעשות עיקוף לא קטן. נסענו כשעה וחצי מערבה מרמות אתרתון אל החווה המבודדת בפאתי האווטבק, שם כזכור בילינו את הלילה. הוספנו עוד 40 דקות בבוקר כדי להגיע למקום, ואז חזרה לחווה – סיבוב של כמעט חמש שעות הלוך-חזור. מה שידענו, זה שמדובר בתופעת טבע ייחודית, והדרך היחידה לראות אותה היא באמצעות סיורים מודרכים.
אז נרשמנו לסיור מודרך. מסתבר שהבעלים של חברת הסיורים הם מי שחכרו את הקרקע במשך מאות שנים, וגידלו בה בקר. כאשר החליטו בשנות ה 90 להקים פארק לאומי, הגיעו לסיכום עם בעל החווה שהוא יוכל להפעיל שם סיורים באופן בלעדי.
הדרך המאובקת עד למקום ההתכנסות, והאוטובוס הישן שלקח אותנו משם יחד עם עוד 20 תיירים לא בשרו טובות. שממה אוסטרלית טיפוסית. האם בשביל זה נסענו כל כך הרבה זמן? מהמדריך למדנו שאנחנו נראה מערכת של נחלי-לאבה תת קרקעיים, שהמשיכו לזרום בעוד החלק העליון שלהם, שהיה חשוף לאוויר, התקרר והתקשה, מה שיצר אוסף של מערות תת קרקעיות, הנקראים צינורות לאבה. . המערות נחשפו במקומות מסויימים, שבהם התקרה קרסה. את האיזור המוצל כיסה יער גשם. צינורות לאבה יש בכל מיני מקומות בעולם, אבל מסתבר שאונדרה היא מערכת צינורות הלאבה הגדולה ביותר בעולם
כשסוף סוף הגענו אל המקום, ראינו שאכן התוצאה של כל הגיאולוגיה הזו היא מרהיבה! יפה במיוחד הייתה קשת ענק, עשויה גרניט שנשארה עומדת אחרי שאחת המערות קרסה. במקומות אחרים נשארו מערות שאפשר להכנס אליהן, ובהן מאות עטלפים. ידוע שיש יש מערות רבות נוספות, לאורך עשרות קילומטרים, אבל הן לא נחשפו עד היום. שונה ומרתק!
אנחנו חוזרים לקרוואן. חם, והעייפות עושה את שלה. דלת השירותים בקרוואן יוצאת מהמקום, ולא קל להחזיר אותה, ומצב הרוח הכללי נעשה עכור. רעבים, מותשים, ומזיעים, אנחנו מחליטים לוותר על טיול על גדת מכתש געשי באיזור, וחוזרים לקמפינג.
איזה כיף שלא חייבים להספיק שום דבר, ולא צריך למהר לשום מקום.
מסתכלים החוצה. הכביסה עדיין על החבל!
נזכרתי שבבוקר ביקשתי מבעלת החווה לפרוט כסף כדי להשתמש במכונת הכביסה. היא אמרה לי נו ווריז ונתנה לי ארבעה מטבעות של שני דולר.
איפה חבלי הכביסה, שאלתי?
אין לנו, אבל אני אתן לך חבל, תכין לך חבל כביסה.
אז מתחנו את החבל בין כמה עצים בסייט שלנו, ליד הקרוואן. למרבה הפלא, השפצור שרד את הרוח שהייתה באותו יום, ובצהריים כשחזרנו הכביסה הייתה עדיין על החבל ויבשה.
כביסה יבשה, ארוחת צהריים, נמנום קצר, ואחר צהריים נחמד של משחקי קלפים – ערובה נהדרת לשיפור מצב הרוח.
למחרת יצאנו מוקדם. כמה אפשר להיות במקום עם נחשים ארסיים ובלי קליטה סלולרית? נסענו חזרה מזרחה, אל הסיבליזציה, ואל הקליטה. שוב לרמות אתרתון, אך הפעם לחלקים מעריביים והצפוניים.
היעד הראשון היה הגן הלאומי פארק היפופימי. אחרי שעה וחצי של נסיעה הילדים היו רעבים, ועשינו פיקניק של חביתות וגבינות על שולחן פיקניק נחמד. אחר כך יצאנו לסיור קצר ביער גשם עבות. איזה מסלול מוצלח! בפחות משני קילומטר מקבלים גם יער גשם, גם מפעל (שנקרה מפל dinner, לא ברור למה), גם ערוץ נחל נחמד, וגולת הכותרת, תצפית אל לוע קדום של הר געש, שיש בו אגם, מתחת לצוקים נישאים. האגם הוא בעומק 70 מטר, וכנראה לא מתנקז כך שצומחת עליו ירוקת שהופכת אותו לירוק-זוהר.
משם המשכנו להפסקה קצרה במפלי מלנדה. לכל עיירה קטנה באיזור יש מפלים משלה. המפלים האלה באים עם בריכה בנויה למחצה, לרווחת תושבי העיר. משם המשכנו למרכז התה נרדה. מדובר בחוות תה, ומפעל ליצור תה. אפשר לצפות במכונות הענק שמייבשות, כותשות וממצות את התה, תהליך הרבה פחות רומנטי מכפי שאולי נדמה. גולת הכותרת של המקום דווקא לא קשורה לתה. במגרש החניה, על העצים, יש זוג קנגרו עצים. מדובר ביונק כיס נדיר למדי וחמוד מאד, לא כל כך דומה לקנגרו, החי בעצים ומקפץ מעץ לעץ כמו קוף. כמה נחמד!
המשכנו משם לאגם איצ'ם. מדובר באגם שנוצר במכתש קדום של הר געש, אבל פה אין צוקים ואין ירוקת, והאגם נהדר לשחיה. יש הרבה אנשים במים, יחסית, אבל אנחנו מחליטים שקר מדי, ומסתפקים בארוחת צהריים על שולחנות הפיקניק.
את היום אנחנו מסיימים מוקדם יחסית, באתר קמפינג נהדר שנמצא לגדת אגם נוסף, גדול יותר, אגם טינרו. הקמפינג ממש על חוף האגם. יש פה מגרש משחקים, ובריכה, ודשא. גן עדן לילדים. וזה גם מקום נהדר לשתות בו קפה של בוקר או תה של ערב.
במרחק כמה מטרים גם יש אתר זיכרון לחללים האוסטרלים של המלחמה באפנגניסטן. האתר מורכב משדירת עצים יפה וכמה לוחות זיכרון. אני נזכר באתרי זיכרון אחרים באוסטרליה, וחושב לעצמי שיש לא מעט אתרי זיכרון,לעומת מה שהייתי מצפה מאומה שכמעט לא השתתפה במלחמות. אבל בין מלחמות העולם, לויאטנם ואפגניסטן, היו להם לא מעט חללים, מסתבר.
את הבוקר למחרת אנחנו פותחים עם ביקור באגם ברני, עוד אגם בלוע של הר געש קדמוני, המוקף מכל עבריו ביער גשם עבות, והוא מקסים. אנחנו מחליטים לנסוע לשיט קצר על הנהר. אנחנו לבד בסירה, עם עוד זוג נחמד מטזמניה. טזמניה הוא אי אוסטרלי מדרום למלבורן, ואם אוסטרליה היא מדינה של אנשים רגועים, הרי טזמניה היא הרגועה במדינות אוסטרליה. בין שיחה לשיחה אנחנו מתפנים לשמוע את ההסברים של הסקיפרית, שמאד אוהבת בעלי חיים ויש לה תשוקה גדולה לעבודה שלה. היא זורקת אוכל לנחל ומיד מגיעים המוני דגים וגם ברווזים, וצלופחים, וצבים. הילדים אוהבים מאד את הצבים הגדולים, ששומרים על הצבים התינוקות. אנחנו גם רואים מגוון ציפורים יפות, ולטאת מים water dragon. הסיור מעניין ומזג האוויר נפלא ומרגיע. יחד עם הנוף, החברה של הטזמנים, והילדים שמתנהגים למופת, כולם מאד נהנים מהחוויה.
אנחנו ממשיכים אל עץ "תאנת הוילון" – עץ תאנה חונק, שנראה כמו וילון או כמו פסנתר כנף אנכי ענקי. העץ המקורי נפל על עץ אחר, והעץ החונק השתלט על העסק, והתוצאה ייחודית למדי.
אחר כך אנחנו מגיעים אל מערת הקריסטל בעיירה אתרתון. לא מובר במערה טבעית, אלא אטרקציה תיירותית למשעי – המערה שהיא בעצם מוזיאון עשויה מקלקר מוקצף ובה אוסף קריסטלים פרטי, מכל עולם, המוצגים בצורה ייחודית בתוך חללים. למרות הקיטשיות, מדובר בתצוגה יפהפיה, והילדים לא מפסיקים להתלהב מהקריסטלים השונים – יש קטנים, יש ענקיים, ויש גם מאובנים. זה יפה! בנוסף, אנחנו גם לומדים שגאודים נוצרים פעמים רבות על ידי כיסי אוויר שנכלאו בתוך לבה מתגבשת, כך שיש איזשהו לאזור שבו אנחנו מטיילים. הילדים יוצאים מחנות המזכרות עם אבנים ועגילים.
אחרי קניות, טיול קצר ולא מלהיב לשפת נחל בעיירה ליד אתר הקמפינג שלנו, אנחנו חוזרים אל אתר הקמפינג היפהפה שלנו לעוד לילה. הילדים מבלים אחר צהריים בבריכה, ולא רוצים לחזור אפילו כשמתחיל להיות קריר וחשוך. אבל מה זה משנה? נטע מבשלת אוכל טעים. הכסאות בחוץ צופים אל האגם, וגם הבירה קרה קרה. אנחנו מחליטים שמחר לא נמהר לצאת.
פתחנו את הבוקר למחרת בקטיף תותים. כן, יש כזה גם בכמה מקומות בשרון, אבל זה עדיין טעים, וזה היה בדרך! המשכנו אל הישוב מריבה, אל מוזיאון הקפה. הדיל כולל כניסה למוזיאון, המציג מכונות טחינה, קליה, אספרסו, וקנקני קפה מכל העולם, וכן את ההיסטוריה של הקפה (מעניין מאד!), וכן טעימות. אפשר לשתות מגוון סוגי קפה או תה, מגוון ליקרים של קפה, וגם לטעום מגוון שוקולדים, והכל חופשי חופשי, מה ששימח מאד את הילדים. ובסוף, הילדים נהנים ממילק שייק. כל כך הרבה קפאין, וכל כך הרבה סוכר! !
משם המשכנו לנקיק הגרניט, אתר טבע פרטי שהוא גם אתר קמפינג. הגענו בשעות הצהריים החמות. הילדים לא התלהבו מהרחצה בנחל (מעדיפים בריכות מסודרות?), אבל זו לא באמת הסיבה לבוא לכאן. בנקיק, העשוי מבולדרים ענקיים של גרניט, חיים המון פרטים של וולאבי סלעים, ואפשר להאכיל אותם באוכל מיוחד. הוואלבי כבר מאד רגילים לאנשים, וקשה להגיד שמדובר בחוויה "טבעית" אבל הילדים לא ידעו את נפשם מרוב אושר כאשר הקטנים אכלו מהיד שלהם, או התיישבו להם על הברכיים, ומה רבה הייתה ההתלהבות כשראינו משפחה – אבא, אמא ותינוק קטן בכיס.
מעבר לסלעים בהם שורצים הוולאבי, הנקיק עצמו הוא תפאורה לשבילי הליכה משעשעים ומהנים במיוחד על הסלעים, היום עשינו את השביל הקצר, מכיוון שכבר התחיל להיות מאוחר. מחר בבוקר נעשה את הארוך.
ניצלנו את הטיול לאיסוף עצים טובים למדורה, והילדים עזרו להדליק את האש. את היום סיימנו מול המדורה, צולים מרשמלו, אוכלים המבורגרים, ומעלים זכרונות נעימים מהתחלת הטיול – סינגפור, קימברלי ודרווין (אחרי דרווין כבר התעייפנו ופרשנו למקלחת ולישון). כל כך נחמד להיזכר!
מחר עוזבים את ארץ הלאבה, ארץ הבזלת והגרניט וארץ המכתשים הקדומים. אותה לאבה מייצרת באווטבק צינורות לאבה, וברמות אתרתון אגמים מוקפים יערות גשם, ונקיקי גרניט מוזרים. מחר גם עוזבים סופית את רמות אתרתון, וחוזרים מזרחה אל החוף. אהבנו מאד את מזג האוויר, את היעדר היתושים, ואת האוכל – שוקלדים, גבינות, יינות ותותים. אבל לכל דבר טוב יש סוף. נשמח לחזור, מתישהוא.
Comments