קפיצה קטנה לחו"ל בדרך לאווטבק

הדבר האחרון שאדם מן הישוב מתאר לעצמו כשאומרים לו אוסטרליה זה יערות גשם ומפלים שוצפים.

אוסטרליה היא רק מדבר וקרוקודילים! אין בה כלום! אם אתם לא גולשים, מה יש לכם לחפש שם?

ובאמת, רובה של אוסטרליה הוא מדבר, אבל בפינה הצפון מזרחית, העסק הרבה יותר רטוב.

תכלס, אנחנו מאד אוהבים את המדבר השומם הזה של האווטבק האוסטרלי. יש בו אווירה ששום עיירת חוף ושום מפל שוצף לא יוכלו להחליף.

אבל היום, ספציפית, ביקרנו באזור שבאיזור שמזכיר יותר את טוסקנה ופחות את האווטבק. והאמת? נהננו מכל רגע.

ביקרנו בחלק הדרומי של רמות אתרתון, אזור גבעות כפרי ויפהפה קצת ממערב לקו החוף. הנוף ירוק, חלקו מעובד לשדות פסטורליים. אך בין השדות יש אזורים של יערות, ולהבדיל מהיערות באירופה מדובר ביערות גשם בתוליים (כאלה שלא נשתלו מעולם), אולי לא בדיוק טוסקנה. בתוך יערות הגשם חבויים מפלים, המון מפלים. היום ביקרנו בשישה מהם – וולאחה, צ'וליפה, אלינגאה, זילה, מילה מילה ומילסטרים. שמות אבוריג'ינים למהדרין.

לא נמנה ונספר על כל אחד. חלק רזים, חלק שמנים. חלק גבוהים, חלק רחבים. חלק אפשר לראות מלמעלה, וחלק מלמטה. למרגלות אחד מהם, נטע העיזה להיכנס לרחצה קצרה במים הקפואים בבריכה. בתחתית של מפה אחר, הילדים נהנו מקיפוץ בין הסלעים. בשביל למפל שלישי, אנחנו רואים מעין אוגר מגודל מתרוצץ. מה זה? וומבט אולי? כל המפלים מרשימים – עם הרבה מים, וזאת למרות שאנחנו בסופה של העונה היבשה. זה באמת הכי רחוק ממדבר שאפשר לדמיין, ואתה לא יכול שלא לשאול את עצמך איך האוסטרליים התברכו בהכל מהכל במדינה הזו שלהם.

אחרי שני מפלים ולפני ארבעה אחרים, אנחנו עוצרים במחלבה קטנה, שאפשר לראות בה את מיכלי הגבינות, והיא מגישה עוגות גבינה נהדרות, ותה וקפה מצויינים. באזור יש גם יקבים. ממש סיור גלילי!

מפלי צ'ופלה

נחים ליד מפלי וולאחה

המפלים כל כך קרובים אחד לשני, במונחים אוסטרליים, שאנחנו חייבים לראות את כולם

רוחצים במפלי מילה מילה

לקראת סוף היום, בפאתי האווטבק הגענו למפלי מילסטרים

את היום אנחנו מקנחים בנסיעה עוד מערבה, פנימה, אל פאתי האווטבק. הלילה אנחנו לנים בחוות בקר פעילה, באמצע שום מקום. את החווה מפעילה משפחה אחת, והם גם משיכירם כמה חלקות לקרוואנים. יש להם שלושה ילדים, שני כלבים, כ 200 פרות, תרנגולים, ושטח אדיר של שום כלום. לא שאלנו, הילדים ככל הנראה לומדים בבית הספר של האוויר. כך הם חיים את החיים...

אנחנו יושבים בחוץ עם בירה, מסתכלים על השקיעה מבעד לעצים, ומאזינים לקולות של הלילה. במקום כזה מבודד מכל ישוב, בוודאי שנוכל להתפעל ממופע יפה של כוכבים. אין קליטה, אין וויפי, ויש רק שקט כזה, שקשה להסביר אותו.

המפלים היו יפים מאד, אבל שום דבר לא יכול להחליף את תחושת החופש האולטימטיבית שיש באווטבק

עם החשיכה מתחיל להיות קריר – החווה נמצאת בגובה של 800 מטר מעל פני הים, על קו פרשת המים. זו הקלה אחרי החום והלחות של היום. בעלת המקום הזהירה אותנו לא ללכת לשיחים יש שם נחשים ארסיים "מהסוג הקטלני", אז אנחנו נשארים צמודים לקרוואן. לאן יש לנו ללכת, בעצם?

מחר אנחנו נמשיך קצת מערבה, אל לב האווטבק, ונבקר בצינורות הלבה בפארק אונדרה, ואז נחזור לעוד לילה בחווה. אחר כך שוב לרמות אתרתון ליום יומיים, וחזרה לאיזור החוף, שם נישאר עד סוף הטיול. אם כך, נשארו לנו רק עוד שני לילות ויום אחד באווטבק, עם האווירה המיוחדת והשקט הזה של השממה, שכל כך מייחד את אוסטרליה. זה קצת עצוב, כי אנחנו יודעים שחוף ומפלים ויערות גשם יש בעוד מקומות, אבל אווטבק כזה אין בשום מקום בעולם. ולפה, מי יודע אם נחזור?

כרגע, בכל אופן, אנחנו נהנים מהשקט והשממה. אז עם כל הכבוד, אדם מן הישוב יקר, סע לך לנופשון בבורגוס, ותשאיר לנו את אוסטרליה!