אי החול ונהרות המנגרובים

בארבעה ימים הראשונים שלנו ב Sunshine coast ראינו הרבה טבע... כזה שנמצא קרוב קרוב לישובים. הולכים לטיול, אוכלים גלידה בעיר, קופצים לחוף הים, ומקנחים בביקור בחנות הממתקים המקומית.

ביומיים האחרונים נסענו קצת יותר רחוק, וביקרנו בשני מקומות מדהימים, קצת מצפון, שבהם הטבע נותר פראי לחלוטין – האי פרייז'ר וה Everglades של Noosa. הראשון הוא אי גדול, שכולו בעצם דיונת חול ענקית. השני הוא אזור שבו נהרות ואגמים, המוקפים בעצי מנגרוב סבוכים. שניהם דורשים קצת מאמץ כדי להגיע אליהם, וכל אחד מהם ספק לנו חוויה מיוחדת במינה.

האי פרייז'ר נחשב אתר מורשת עולמי ואחד מאתרי החובה למבקר באוסטרליה, ולא בטעות. ניתן להגיע אליו עצמאית, אבל הכבישים הראשיים באי הם שבילים צרים העשויים מחול טובעני, ולא מומלצים לנהיגה עצמאית, אפילו לא לרוכבי 4x4 מנוסים. בנוסף, אפשרויות הלינה באי מינימליות, ולכן החלטנו בחוסר ברירה להסתפק בטיול מאורגן בן יום אחד לאי.

ולא שזה היה פשוט. נהג האוטובוס-שטח שלנו פגש אותנו בפתח הדירה ב 06:20 בבוקר, עוד לפני הזריחה, כשעוד היה קר (במאמר מוסגר, הנהג גם מאמין פחות בחימום, כך שהייתה תחושה שאנחנו נוסעים לאי פריזר, לא לאי פרייז'ר). האוטובוס הזה מיועד לנסיעה בחולות, ועם הכביש הוא מקפץ למדי. איך נוכל להיות בתוך הדבר הזה יום שלם?

שש בבוקר. האלטמנים מוכנים לכבוש את האי פרייז'ר

במהרה הצטרפו אלנו עוד זוג דרום אפריקאים וארבעה אסייאתים, והתחלנו לנסוע צפונה. הדרך הקצרה מ sunshine coast לאי עוברת דרך חוף הים, ולכן אחרי חצי שעה של נסיעה על הכביש, הנהג עשה סיבוב חד ונכנסנו לחוף. זהו חוף ארוך, הנקרא חוף 45 המיילים, ואנחנו נסענו את כל 45 המיילים לאורכו. חווית הנסיעה על חוף הים היא מהפנטת. הנהג נוסע קרוב מאד לקו המים, איפה שהחול רטוב ומהודק, כדי לא להתחפר, וזה מאפשר לו להגיע למהירות יפה (המהירות המותרת על החוף היא 80 קמ"ש). השמש כבר זרחה, הגלים מתנפצים, ופרט לחולות, ים, וצמחייה לא רואים שום דבר. את הדרך חזרה אל המעבורת נעשה כבר על האספלט, בגלל הגיאות.

הקונספט של זריחה מעל חוף הים מלהיב את הילדים

רגע לפני ההגעה אל המעבורת לאי, עוצרים לתה של בוקר ועוגיות ליד צוק כורכר יפה עם חולות צבעוניים. כיף לחלץ את העצמות!

תה של בוקר

הייתי רוצה לנהוג על דבר כזה

חוזרים לאוטובוס, ועכשיו נותר עוד אתגר אחד, לנווט דרך שביל החול הטובעני במיוחד לפני המעבורת. שני ג'יפים לפננו נתקעו, ולוקח זמן להזיז אותם. אחר כך הנהג שלנו מוריד לחץ אוויר, שם מהלך נמוך, והופה – אחרי דקה וחצי אנחנו כבר על המעבורת.

מבטיחים לנו שיש דולפינים ולוויתנים בים, אבל אנחנו לא רואים אותם. לא מספיקים להתאכזב כי הנסיעה במעבורת קצרה. חייבים לחזור לאוטובוס. ממשיכים הלאה על האי. גם פה הנסיעה היא על החוף, הפעם מהצד השני. החול נראה עמוק יותר, והטופולוגיה נראית מעניינת – יש ממש דיונות מול הים. ממול, סלע גבוה, שגרם להווצרות האי, על ידי עצירה של סחף של חוף שהגיע מדרום. כן, לפני 7000 שנה, שזה שום דבר במונחים גיאולוגיים, לא היה פה כלום, והיום יש פה אי של מאה קילומטר על עשרים קילומטר. מרשים! גם הילדים מרותקים מכל ההסברים.

בשלב מסוים אנחנו עושים פניה חדה ליער הגשם. השבילים נעשים צרים ומטלטלים, והיער – עבות יותר ויותר. הנוף – שונה לחלוטין. מדהים איך צומח יער כזה על חול. בקושי רואים את השמש. בתוך היער מסתתר אגם מקינזי, ושם אנחנו עוצרים. האגם נראה כמו לקוח מברושורים של חברות תיירות. כחול בפנים, תכלת קרוב לחוף. חול לבן לבן. רקע של יערות. הילדים מחליטים שזה מקום פשוט מושלם, ואנחנו מסכימים. שחר מחליטה לשחות למרות שהיום קריר למדי. אגם מקינזי הוא גם המקום שאנחנו אוכלים ארוחת צהריים שכלולה בטיול (ברבייקיו, למרבה הפלא..), ונחים קצת לקראת המשך הדרך.

לחוף אגם מקינזי

מושלם!

היעד הבא הוא ה "תחנה המרכזית", נקודה ששימשה כורתי עצים בתקופה לפני שהאי הוכרז כשטח מוגן. יש בה שני מבנים וחצי, אבל הסיבה שאנשים מגיעים לפה זה הנקיק שלידה. שביל קצר על קורות עץ, עובר בתוך יער גשם מרהיב. למטה יש נחל ובו מים זורימים. הנחל נראה לבן לחלוטין, בגלל החול, והוא שקט לגמרי - אי אפשר לשמוע את שכשוך המים בכלל. מחזה מרהיב. על שפת השביל אנחנו מזהים נחש פיתון גדול ולא מזיק. איזה יופי של טיול.

שום תמונה לא תוכל להעביר את התחושה מול הנקיק עם החול הלבן

חבר שפגשנו ממש על שפת השביל. כבר למדנו שפיתונים לא מזיקים לבני אדם.

פרייז'ר הוא אי גדול, ויום אחד בהחלט לא מספיק, ולכן אנחנו כבר מתחילים לעשות את הדרך חזרה. הנסיעה חזרה על חוף הים מאתגרת במיוחד, בגלל שהגיאות כבר מתקרבת, והנהג עושה סללום מיומן בין הגלים, מצד אחד, לבין הסלעים, מצד שני – חוויה בפני עצמה!

הדרך חזרה

באיזשהוא שלב הוא מתייאש ולוקח שביל פנימי, אבל איטי הרבה יותר ומטרטר הרבה יותר. לאחרת החצייה במעבורת אנחנו עוצרים לעוד עצירת תה, והלאה הבייתה!

זה היה מסע ארוך, רובו באוטובוס. למרות זאת, כולם מאד נהנו, ולקחו הרבה חוויות הבייתה.

ביום למחרת החלטנו לבקר בנהרות מצפון ל Noosa, מה שנקרא ה Noosa Everglades. הדרך היחידה לבקר באיזור היא בסירה. התוכנית המקורית הייתה לשכור סירת קאנו (בזהירות, לאור ההסטוריה המשפחתית עם סירות קאנו), אבל לא הייתה סירה שתספיק לכולנו, ובסוף הלכנו על סירת מנוע חביבה. הנהיגה בסירה לא טריוויאלית בגלל שהבצורת גרמה לכך שאיזורים מסויימים מאד רדודים, ויש להמנע מהם, ואף להרים את מנוע הסירה בחלק מהמקומות. אנחנו מקבלים מפות והסבר מפורט, אורזים פיקניק ויוצאים לדרך.

יוצאים לדרך. אופק בעמדת עוזר הנהג

הסיור יוצא משפה של אגם גדול, שלוקח חצי שעה לחצות אותו במהירות מלאה, והאתגר הראשון הוא לנווט אל הכניסה למערכת הנהרות. לא רואים את הכניסה מנקודת ההתחלה. בקושי רואים דגלים אדומים וירוקים שאמורים לסמן את הדרך. אנחנו מצליחים להגיע לדגלים הראשונים, אבל את הדגלים השניים לא רואים, וצריכים לנווט לפי הרים שרואים במרחק. אחרי כמה סיבובים, אנחנו מוצאים עוד זוג דגלים. זוג הדגלים האחרון מסמל כניסה לאזור רדוד שצריך לעבור בו בזהירות, רגע לפני הכניסה לנחל. אופק רוצה לנהוג, ואני נותן לו להחזיק את ההגה, ואז המנוע נכבה!

כנראה שפגענו בקרקעית. אני מרים את המנוע, מנסה להתניע, אבל כלום.

בסירה יש משוטי חירום. אנחנו מנסים לחתור לאיור יותר עמוק. טוב – לא נראה שכל כך רדוד פה. למה זה לא מתניע?

מנסים שוב ושוב ושוב. יוק!

אחרי כמה דקות אנחנו מחליטים לנסות בסלולרי. למרבה השמחה, יש קליטה, ואנחנו מצליחים להגיע אל הבחור שהשכיר לנו את הסירות.

אתה במהלך? לא. מוזר. תנסה שוב! שום דבר? תשמע – יש עוד משהו שאני רוצה שתבדוק. אתה רואה את מיכל הדלק? יש שם צינור שמוביל למנוע. תוודא שהוא לא התנתק.

אהה! קשה למנוע לפעול בלי דלק!

אני עוקב אחרי ההוראות ומחבר את הצינור המנותק. אחרי כמה נסיונות הסירה מתניעה. ממשיכים בדרך!

הניווט דרך הסלעים עובר בשלום, והנה אנחנו בנהר. הנהר גדל לאגם קטן, ומפה צריך עוד פנייה שמאלה, וימינה, והופ - הנה אנחנו בנהר Noosa הצר והיפה. משני הצדדים שלנו צמחיית מנגרובים, עם ענפים שנכנסים ישר למים והופכים את הנתיב לצר למדי. אנחנו נוסעים בזהירות ונהנים מהנוף. בשלב מסוים סוגרים את המנוע ונהנים מהשקט. איזה נוף מקסים!

שחר המקסימה על רקע הנהר המקסים

שלושה בסירה אחת

במהלך הטיול אנחו עוגנים במספר מקומות – שני אתרי קמפינג ועוד מעין מרכז מבקרים המיועד רק לסירות. אלו מקומות מצויינים לחלץ איברים ולבקר בשירותים. מזג האוויר נפלא ואנחנו לא ממהרים לשום מקום. חופש אמיתי.

אפילו נטע הצליחה להכנס לקצב של אוסטרליה.

אחר הצהריים אנחנו עושים את דרכנו חזרה, דרך האגם הגדול. מנווטים בטעות מעגן סירות אחר, אבל בסוף מצליחים לנווט למקום הנכון. סוף טוב הכל טוב!

מחר אנחנו עוזבים את אזור ה Sunshine coast, והילדים רוצים לחזור לרחוב הראשי. אנחנו קונים להם גלידה מיוחדת שמכינים במקום בעזרת חנקן נוזלי! קסם! אחר כך קופצים שוב לחוף הים לראות את השקיעה, והילדים טובלים את הרגליים. זו בהחלט שגרה שאנחנו יכולים להתרגל אליה.

גלידה שמכינים אותה במקום בעזרת חנקן נוזלי, שכמוה פגשנו רק בגרמניה

הם יכולים לבלות שעות בהתחמקות מהגלים

אופק לא עמד בפיתוי והרטיב את המכנסיים

אבא מצלם את כל האקשן

תרמנו דולר תמורת הזכות לצלם את הארמון הזה, שלקח 4 שעות לבנות אותו

בילינו שישה ימים עמוסים ומדהימים ב Sunny, והגיע הזמן להמשיך הלאה. מחר סוף-סוף נוסעים ל gold coast, עם הפארקים והאטרקציות לילדים, והילדים בהחלט מתרגשים.

להשתמע בהמשך!