לעולם בעקבות השמש

אנחנו לא רוצים לעשות רילוקיישן, זה ברור, ובגלל מגוון סיבות, ובכל זאת, כשהיינו בסינגפור, שאלנו את עצמנו האם היינו רוצים \ יכולים לגור שם. לא ברור למה, אבל אותה שאלה בדיוק עלתה גם בביקור שלנו ב Sunshine coast. ה Sunshine coast הוא אזור שמתחיל שעה נסיעה צפונה מבריזבן, ומשתרע לאורך החוף בערך כ 60 ק"מ. ה Sunshine coast, או בקיצור Sunny כפי שהאוסטרלים קוראים לו, הוא אזור חצי עירוני, חצי כפרי. יש בו חופי ים ארוכים ונהדרים, וכשנוסעים קצת פנימה הרים לא-גבוהים-במיוחד. האיזור מנוקד בעיירות קטנות, ובינהן יערות עבותים המוגנים כפארקים לאומיים. תחשבו הגליל מצפון לעכו, רק פי שלוש יותר גדול. יש ב Sunny גם לא מעט תיירים, מגוון אטרקציות לילדים, ומעגלי תנועה – המון מעגלי תנועה. אגב, למרות שמו, באיזור יורד לא מעט גשם, ולכן הוא ירוק ויפה כל השנה, ואפילו יש בו כמה אזורים של יערות גשם ממש.

אנחנו מסכמים (בינתיים) ארבעה ימים ב Sunny. המקום ששכרנו הוא בית פרטי מושלם, משופץ למשעי, עם כל מה שצריך בשביל חופשה נהדרת, גראז' לאוטו וגינה קטנה. החלום האוסטרלי. הוא ממוקם בעיירה שנקראת sunshine beach, שני רחובות מהים, חמש דקות נסיעה מהסופר, ועשר דקות נסיעה מהעיירה האופנתית noosa heads, שהיא הלב הפועם של האיזור. מושלם! ואם נחזור לשאלה המקורית. כן, אני הייתי (תיאורטית) גר במקום כזה בשמחה, אבל נטע טוענת שזה משעמם, ושהיא מעדיפה מקום קצת יותר עירוני. בכל מקרה, שנינו מסכימים שמדובר במקום נפלא לחופשה.

ההתחלה הייתה דווקא לא פשוטה. יום הנסיעה מבריזבן ל Sunny זימן לנו כמה אתגרים. את הדרך מהמלון בבריזבן לסוכנות השכרת הרכב עשינו ברכב של אובר. ואובר כמו אובר – אתה לא יודע מה תקבל. הזמנו רכב XL, והגיע בחור הודי אדיב ונחמד (ויחף), עם רכב לא-גדול במיוחד. להכניס את הנהג, עוד חמישה נוסעים, שלוש מזוודות, תיק גדול אחד, ועוד ארבעה תיקים קטנים לתוך הרכב היה אתגר רציני, ואור המסכנה כמעט נקברה בכסא בבגאז' תחת המזוודות.

ההמשך לא היה פשוט יותר. כדי להוזיל את עלויות הטיול, בחרנו בסוכנות השכרת רכב מקומית המשווקת בעיקר לתרמילאים ותפרנים אחרים. כבר כשהגענו ראינו שרוב המכוניות צבועות בשילוב מזעזע בין ירוק וסגול, ויש עליהן ציור של פופ-ארט של בחורה לא צנועה במיוחד. מכונית אחת, קורולה חבוטה, עמדה בצד, ובלטה בצבע הלבן והמשעמם שלה. די מהר הבנו שהקורולה היא שלנו, ופלטנו אנחת רווחה. אמנם הרכב מלא דפיקות, ויש לו 250 אלף על הקילמטרז', ואמנם טויטה קורולה זה לא בדיוק מכונית full size כמו שהבטיחו לנו, אבל בשביל 60 שקל ליום אין מה להתלונן, וחוץ מזה, היא לא צבועה בירוק ובסגול!

יצאנו לדרך. הקורולה נוסעת היטב, וזאת חוויה שונה (וטובה) לעומת נהיגה על קרוואן. עם זאת, הילדים במושב האחורי לא הפסיקו לריב על טרוטוריה ולהתלונן על כל דבר שקורה, מה שהעלה את הטונים בתוך הרכב. בתוך שעה הגענו ליעד הראשון של היום – תצפית על הרי ה Glass House – אבל המצב כבר הגיע לנקודת רתיחה. ההורים הודיעו רשמית לילדים שמכיוון שהם לא מעוניינם בטיול, אנחנו מזמינים כרטיס טיסה הבייתה. המשבר היה רציני למדי, ובסוף האפיזודה הזאת הילדים, על סף דמעות, הבטיחו להתנהג בצורה מושלמת, והמשכנו את היום. החלטנו לצאת למסלול מעגלי קצר סביב נקודת התצפית, המוביל לנקודת תצפית נוספת. למרבה השעשוע, המסלול עבר ביער ולא היה נתן לראות שום דבר, אבל הוא בהחלט הסתיים בנקודת תצפית נוספת, במרחק של שתי דקות הליכה מהנקודה הראשונה. מסלול מעגלי המסתיים בנקודת תצפית זה קונספט מעניין. נו שוין, לפחות הנוף של ההרים המחודדים והמיוחדים היה יפה, והילדים? הם באמת התנהגו למופת.

מצטלמים בנקודת התצפית בסוף המסלול המעגלי. האוטו למטה

עצירה נוספת באותו יום הייתה באננס הגדול. לאוסטרלים יש קטע עם פסלי-ענק של דברים שאפשר להצטלם לידם, והאננס הזה לא היה יוצא מן הכלל. אז הצטלמנו... ומיד המשכנו הלאה, לקבל את הבית המושלם שלנו, מה שיפר לכולם את מצב הרוח.

תמונת חובה

למחרת היה יום שבת. בטיול כזה ארוך, הרבה פעמים שוכחים איזה הוא היום מימות השבוע, אבל יום השבת הזה היה חשוב, מכיוון שהשוק הגדול של העיירה אאומונדי פעיל רק בימי שבת ורביעי. ואכן זה היה שוק גדול. מגרש החניה הענקי (והמלא!) שקידם אותנו בבואנו לשוק כשהגיענו הפתיע אותנו. זה נראה שונה כל כך מהאופי הכפרי והלא צפוף של האזור. בשוק יש מעל 500 דוכנים – הרבה יצירות של אומנים מקומיים, לא מעט סחורה-זבל מסין שהלהיבה את הילדים, ודי הרבה דוכני אוכל. בכמה נקודות מפתח, הופעות עם מוזיקה חיה. ובעיקר – המון אנשים ואווירה נהדרת. הבנות נהנו במיוחד להסתובב בין הדוכנים. בתחום הואכל יצאנו עם תותים, עוגיות ונקניקיות גרמניות. בתחום האומנותי, יצאנו עם תמונה הבנוייה ממילים בכתב קטנטן (שאליה האמן גם הוסיף את השמות שלנו), ועם מתנה חביבה לסבא וסבתא.

הבנות מחייכות בשוק הססגוני., וגם הבנים לא סבלו

המשכנו את היום בפארק מים ייחודי בעיירה חסרת יומרות שנקראת בלי-בלי. הפארק הוא פארק מתנפחים גדול, שנמצאים על מים (תעלת מי ים, ליתר דיוק, עם מים שקטים, אבל מלוחים). הרעיון שאוב ממשחק הריאליטי Wipeout. יש סולמות, מגלשות, מעברים מסובכים יותר ופחות. העניין הוא, שקשה לעבור את המתקנים בלי ליפול למים, וחלק מהמתקנים הם מגלשות שהולכות ישר למים, ושהיינו חייבים לנסות, כך שפגשנו את המים מספר לא מבוטל של פעמים. חשוב לציין, שמזג האוויר עד כה ב Sunny הוא נפלא לטיולים, 23 מעלות, עם לילות קרירים של 8-10 מעלות), אבל בהחלט לא מזג אוויר לים או בריכה, כך שכל נפילה כזו הייתה נפילה למים קריםםםם מאד. בכל מקרה – שעה של הנאה וצחקוקים מרובים, בעיקר לילדים (ההורים יצאו עם שרירים תפוסים, והרגישו זקנים למדי...)

פארק המים נראה תמים מלמעלה

רגע של שעשוע. רוב המתקן הרבה יותר חלקלק וקל מאד ליפול למיפ הקרים

אור העדיפה ליפול למים עם אבא

בשביל אופק זה לא פחות מהגשמת חלום

חוזרים למתקן אחרי נפילה קרה

את היום הנהדר קינחנו בסיור במרכז האופנתי של Noosa Heads. הרחוב הראשי עשיר בחנויות, וכיף להסתובב בו ולקנות גלידה, אבל מה שבאמת מייחד אותו זה שהיא מקביל לחוף הים המקסים. מצד אחד גבעה עם יערות גשם ירוקים, המוגנים על ידי פארק לאומי. מצד שני הרים מרוחקים ולמרגלותיהם חוף שנמשך ונמשך אל האופק. חול צהבהב, איכותי כזה, ונקי. הילדים מיד רצו למים, ואגב הריצה הרטיבו את כל הבגדים שלהם, וההורים הסתכלו על השקיעה (מעל ההרים המרוחקים). איזה סיום ליום נפלא.

ביום שלנטע יש מצב רוח טוב היא מבשלת, ואז כולם מרוויחים

לא רחוק מהרחוב האופנתי והחוף היפה, משתרע הפארק לאומי של Noosa, וזה היה היעד שלנו ביום שאחרי. זה היה יום ראשון, והחניה ליד הייתה מאתגרת. כשהתחלנו לטפס על הגבעה הירוקה הבנו על מה כל ההתלהבות. מצד אחד יער ירוק כהה, יער גשם, מצד שני מצוק הנופל לתוך אוקיינוס כחול. ממשיכים ללכת והנה מפרץ עם חוף ים, ויש ירידה מהמצוק על החוף. מרהיב! שילוב כזה בין יער וחוף אין בישראל (אולי יש בתאילנד – לא היינו). השביל מגיע עד למקום שנקרא Hell’s gate – תצפית של 270 מעלות על האוקיינוס, ואם מסתכלים ישר למטה, רואים לשון ים קטנה שנוגסת במצוק. איזה יופי! הדרך חזרה מרהיבה לא פחות.

אבא נותן סקירה של המסלול המתוכנן

ללא מילים

בפארק אמורים להיות מיני חיות, ולכן בדרך אנחנו עוצרים ליד עצי אקליפטוס ומחפשים קואלות, אך מתייאשים אחרי זמן-מה. בים אמורים להיות דולפינים ולוויתנים, אבל אנחנו רואים רק ים כחול. גם בדרך לנקודת התצפית הסמוכה, שאנחנו נוסעים אליה לקראת סוף היום היום, יש שלט של "זהירות לא לדרוס קואלות", אבל אנחנו רק רואים עצי אקליפטוס. קואלות – יוק! יכול להיות שכולם עובדים עלינו, והכל יוזמה של משרד התיירות המקומי?

נקודת התצפית, אבל איפה הקואלות?

ציפורים יפות דווקא היו בלי סוף

בין הטיול הרגלי לנקודת התצפית אנחנו נוסעים שוב לרחוב הראשי. בסופו יש לשון-יבשה שנקראת Noosa spit (מלשון יריקה?). זה האזור בו נהר ה noosa נשפך לאוקיינוס. יש שם הרבה חול, ים כדי לטבול את הרגליים, ונוף יפה. הילדים אוכלים גלידה, הגדולים שותים קפה, והחיים יפים. אנחנו חוזרים לרחוב עצמו, כדי לבקר בחנות ממתקים שהילדים מאד התלהבו ממנה, ושם קונים מיני Fudge בטעמים שונים.

זהו את הפושע

גם היום הרביעי ב Sunny בסימן טיול רגלי וים – הרבה ים. באוסטרליה, כמו בישראל, כל גבעה של 200 מטר או יותר נקראת הר. לא יוצא מן הכלל הזה הוא הר קולום, בגובה מאתיים ומשהו, שמשקיף על כל האזור. אנחנו פותחים את היום בטיפוס על ההר הזה, עד לפסגה. השלטים בתחילת השביל מאד מאיימים שמדובר בטיפוס קשה. בכל זאת 200 מטר. עם זאת, הילדים מטפסים בלי בעיות מיוחדות, ותוך שעה אנחנו למעלה, מרגישים שכבשנו את הפסגה, ומתפעמים מהנוף. ואיזה נוף נהדר זה. למרגלותנו יערות, עם עיירות קטנות בינהם, וקצת יות רחוך אוקינוס כחול וגדול. בהחלט שווה את המאמץ. הנוף מזכיר את הנוף מהכרמל לכיוון הים, רק יותר ירוק. אטרקציה נוספת – לראות מטוסים נוחתים כל כמה דקות בשדה התעופה המקומי. איזה יופי!

מטפסים...

הנוף שווה כל מטר של טיפוס

סלפי משפחתי מלמעלה

מה שעולים צריך גם לרדת

אנחנו יורדים למטה ונסעים אל העירה למרגלות ההר, עיירת פרברים טיפוסים, עם בתים גדולים ויפים. שם שביל העשוי קורות עץ מוביל אותנו אל חוף הים היפה, ואל תצפית מרשימה אל ההר שרק עכשיו ירדנו ממנו. זה מקום טוב לפיקניק של סנדוויצ'ים. תמיד נרמד כיף לראות איפה היינו (יותר נכון לומר - על מה טיפסנו)

היעד הבא הוא מפעל מקומי למוצרי ג'ינג'ר. המפעל לא מייצר את הג'ינג'ר בעצמו, אבל הממתקים והמשקאות שהוא מייצר מסתבר שמוכרים בכל אוסטרליה, וגם נמכרים ברחבי העולם. הסיור במפעל מראה לנו את המיכלים הענקיים בהם מכינים מהג'ינג'ר ריבות וממתקים מסוכרים. החלק הכי מעניין הוא שלב הטעימות. ריבה כזו, ג'ינג'ר משומר כזה, רוטב אחר, עוגיה.... אחרי כל ההתעסקות הגענו למסקנה שבגדול.... אף אחד מאיתנו לא ממש אוהב ג'ינג'ר

הפרצוף של שחר אומר את הכל

את היום אנחנו מסיימים כרגיל, על החוף , לא רחוק מ Noosa heads. יש טיילת יפה, גן שעשועים שהילדים מבלים בו, וחוף. רק שהפעם החוף לא משקיף על הים, אלא על נהר Noosa, עם הסירות הציוריות שעוגנות בו ושטות בו. אנחנו חוזרים הבייתה רק אחרי שמסתיימת השקיעה היפה.

לא משנה מה נעשה, תמיד גן שעשועים והאכלת ברווזים ילהחבו את הילדים

סיימנו בינתיים ארבעה ימים ב Sunshine coast – ימים רגועים וכיפים, עם הרבה ירוק, כחול, וגלידה – הרבה גלידה... לעבור לגור פה זה לא יקרה, אנחנו אוהבים את הארץ, אבל מה שבטוח שאנחנו נהנים מכל רגע של הביקור כאן.

והילדים שעשו צרות בדרך לפה? האיומים עשו את שלהם, והם מתנהגים נהדר. הם רבים הרבה פחות, מתלוננים הרבה פחות, והקורולה כבר פחות צפופה להם, ובכלל - ממש כיף לטייל איתם. כנראה שלמרות שאנחנו מתגעגעים, אנחנו בכל זאת אנחנו (עדיין) לא חוזרים לארץ...

בינתיים היום הולכים לישון מוקדם. מחר אנחנו קמים ב 5:30 בבוקר, לסיור באי פרייז'ר.