הצ'ופצ'יק של אוסטרליה

אוסטרליה היא אמנם היבשת הקטנה ביותר, אבל היא יבשת גדולה, גדולה מאד. אם שמים את האצבע באמצע, בין מזרח ומערב, ואז עולים אתה למעלה למעלה לצפון, מגיעים לחלק הצפוני של הטריטוריה הצפונית, שהאוסטרלים קוראים לו פשוט ה top end. מדובר באזור ענק, המיושב בכבערך 200 אלף תושבים אנושיים, ומספר דומה של תיירים אוסטרליים לבני שיער עם הקרוואנים הענקיים שלהם. וכמובן - יש גם מספר דומה של קרוקודילים של מים מלוחים (האלה מהסוג המסוכן), שלתושבי האיזור יש איתם איזו שהיא אובססיה אמיתית.

רצה הגורל ונסענו לאוסטרליה בקיץ הישראלי, שהוא גם החורף האוסטרלי, ובאזור הזה, של ה top end, מציג מזג אוויר טוב יחסית לדרום הקר. ב top end – יש שתי עונות. הראשונה חמה מאד, לחה מאד, וגשומה מאד, עם סערות מונסון מדי פעם. השנייה טיפה פחות חמה (ככה 33-35 מעלות), טיפה פחות לחה ויבשה. האוסטרלים קוראים לראשונה פשוט ה wet ולשניה ה dry. אנחנו כמובן הגענו ב dry, מה שאומר שהיה חם מאד, עם הרבה זבובים ויתושים, אבל לא ירד גשם.

העיר העיקרית ב top end היא דרווין, אותה עזבנו זה מכבר, והשאר – שממה – עצים שהם לא בדיוק יער, כי הם דלילים למדי, רובם עם גזעים שרופים, כי כל שנה נשרפים בערך חצי מהשטחים באזור. קילומטרים על קילומטרים של נוף זהה, ומשעמם בצורה בלתי רגילה. ובכל זאת, אחת לכמה מאות קילומטרים – יש דברים מעניינים לעשות.

אז מה יש לעשות בשממה הזאת? מבחינת טבע, יש אוסף נפלא של מעיינות (קרים וחמים) ומפלים, נצר לעונה הגשומה. מביחנת תרבות – כל השטח הוא אזור אבוריג'יני ויש לו היסטוריה עשירה שהולכת אחורה 20 אלף שנה. ובאזור הזה טיילנו בשבוע האחרון.

על דרווין, שמורת ברי ספרינגס, והלילה הראשון בקמפינג כבר סיפרנו. את היום שלמחרת בילינו בגן חיות – יותר נכון שמורה של חיות באזור הקמפינג. הקונספט של השמורה נחמד – לא כלובים קטנים אלא מכלאות-ענק, שאפשר להיכנס לתוכן, ומהמשמעות היא שצריך למצוא את החיות. כמו כן, המרחקים בין המכלאות גדולים במיוחד, ועוברים בתוך היער, כך שהתחושה באופן כללי היא של טיול בטבע, ולא של גן חיות,. כמו כן בשמורה היו מספר הדרכות מעניינות. היו קנגרו וולאבי שהילדים אהבו ללטף. היו ציפורים מהממות בתוך כלוב ענק. ראינו נחש וציפורי מים, וחיות לילה, ובאפלו, וכולם נהנו מאד.

אופק קצת חשש ללטף את הוולאבי והסתפק על ישיבה על דגם של בפאלו

יום נוסף הוקדש לשמורת ליצ'פילד הנמצאת לא רחוק משם (150 ק"מ לא רחוק, כן?). איזו שמורה מהממת! פתחנו את היום באזור המכונה cascasdes, שלפי התיאור יש בו מסלול נחמד של כמה ק"מ עם אזורי טבילה – upper ו lower cascades. אחרי טיפוס מאומץ הגענו ל upper cascasdes. בריכה נחמדה, רדודה רדודה, עם מקומות של מפלונים שעושים מסג' נחמד. שחר ואופק היו קצת פחות מרוצים מתולעי-המים שטיפסו להם על הרגליים, והנעליים... המשך המסלול היה אמור להוביל אל ה lower cascades, אבל אנחנו קצת התברברנו. שלט בישר לנו שהמסלול חסום, אבל אנחנו ממש לא רצינו לעשות את כל הדרך חזרה, ולוותר על המסלול המעגלי, והמשכנו הלאה באיזור האסור, שהיה החלק הכי מעניין בטיול כי הוא דרש קיפוץ על סלעים, מעבר מגדה לגדה של נחל, והיה בו נוף מרשים של מפל. אחרי מעבר בחלק האסור מצאנו את עצמנו שוב ב upper cascasdes. ברבור נוסף, שיחה עם זוג אוסטרלי נחמד, ומצאנו את הדרך הנכונה. הרווחנו טיול-חינם לא מתוכן J בדרך חזרה, רגע לפני ההגעה לקרוואן, שחר פלטה צרחה. לא – הפעם אלו לא היו תולעים. הפעם לטאת-דרקון הפתיע את שחר, כשזזה כמה מטרים לפניה. בדיוק לטאה שראינו יום קודם בשמורת החיות. איזה כיף!

מבלים במפילונים, לאחר הליכה מפרכת

לאדמה בפארק יש צבע אדום ייחודי

זה השלט שמורה על השביל. חמש דקות אחר כך, שלט שאומר שהוא סגור...

השביל הסגור - אופק קורא לזה "טיול פארקור", וכרגיל הוא בראש החבורה ונטע צועקת לו מאחור להיזהר

המפל שראה רק מי שהלך לאיפה שאסור

היצורון החמוד הזה הפתיע את שחר

פארק ליצ'פילד המשיך לא לאכזב, כשהגענו למפלי וואנגי הנפלאים. פתחנו את הביקור בטיול רגלי קצר דרך נקודת תצפית, שהייתה אמורה להציג את המפלים מלמעלה, אך אכזבה משהו. אבל מושבת העטלפים הגדולה בתחילת המסלול בחלט עניינה את הילדים – עשרות עטלפים צווחים הם מחזה שלא רואים בכל יום. אחר כך פנינו לשחייה בבריכה הענקית למרגלות המפלים – שחייה לא קצרה עד למפלים. נוף משגע של צוקים מלמעלה. מים קרים, אבל לא יותר מדי – בדיוק מספיק כדי לרענן בחום של 33 מעלות... חנינו על הגדה שמנגד, והילדים התאמנו בתחרויות שחיה.כיף גדול.

מפלי וואנגי, קצת לפני הטיול שלפני השכשוך

שוחים למפלים

מנוחה על הגדה

זמן איכות במים

עוד נקודת תצפית, והנהוסגרנו את היום בהליכה למפלי פירנצה (לא – אני לא יודע מה פתאום פירנצה?). מדובר על צמת מפלים יפים, הנופלים לבריכה קרירה שאפשר לשחות בה, ונקודת תצפית יפה מלמעלה לצפות בהם. מרהיב. כך סיכמנו יום ארוך ומאד מהנה בפארק.

מבלים במים הקרים במפלי פירנצה

נקודת התצפית מעל המפלים שלרגליהם שחינו כמה דקות ו 132 מדרגות קודם

יום אחר כך חזרנו כמעט עד דרווין, כדי לפנות לכיוון פארק קקאדו. דלק, סופר ובעיקר מנוחה מיום האתמול, הכתיבו יציאה בשעות הצהריים, כך שלא הגענו עד לפארק עצמו. עברנו במרכז מבקרים קטן ומעניין, שם הילדים הפגינו עניין רב בחי ובצומח של האזור.

פיקניק בטבע לפני הביקור במרכז המבקרים

לומדים איך להיזהר מקרוקודילים

אך גולת הכותרת של היה הייתה ללא ספק הסיור בסירה על נהר אדלייד, כדי לצפות בקרוקודולים הקופצים. וכן – היו לא מעט קרוקודולים, והם באמת קפצו! ולא רק זה, בזכות טעות בהזמנה היינו בסיור לבד לבד, רק האלטמנים, מאכילת קרוקודלים מדופלמת, ונהג סירה, שתפקידו לברוח מהר, במקרה שאחד הקרוקודילים מחליט שהבשר שנותנים לא קטן מדי, והוא רוצה לבדוק מה יש טעים ויושב בתוך הסירה...

היה.... אמ .... מעניין לראות קרוקודילים באורך של 5 מטר נעמדים בצורה אנכית מעל המים כדי לאכול. לא הרגיע אותנו הידיעה שרק בנהר הזה, של 180 קילומטר, יש 5000 קרוקודילים, וגם ההבנה שהם אוכלים את צאצאיהם, ובנות זוגם, לא ממש גרמו לנו לרצות לחבק אחד כזה. לשימחתנו הרבה, ראינו גם קרוקודיל תינוק סועד את ליבו, וקרוקודיל אחד ענק מתפלש בבוץ על הגדה – חיה מפחידה. ההסיור נגמר בהאכלה של ציפורי טרף, שהתבייתו על חתיכות האוכל שנזרקו לאוויר בדיוק מרשים. החוויה כולה הייתה מלאכותית משהו, שהרי אמנם אלו קרוקודלים בטבע, אבל הם כבר מכירים את הסירה ורגילים שמאכילים אותם, אבל הייתה בפרוש חוויה עוצמתית ומעניינת. ובדרך חזרה, צב מים נחמד חייך אלינו מדרך העפר, והיינו צריכים לנסוע בזהירות מעליו כדי שלא ייפגע. תמיד כיף לפגוש חיות מקומיות בסביבתם הטבעית!

איזה מאמי

שלושה מבועתים בסירה אחת

את היום סיימנו בפארק קרוואנים נחמד, על הדרך. כבר כמה ימים בקרוואן ולמדנו איך להפעיל את כל המערכות, וסיגלנו לנו את השגרה שלנו. ואנחנו מרגישים שאנחנו אוכלים הרבה יותר טוב, ובריא (כל ערב מכינים ארוחה מלאה, בדרכ עם בשר איכותי... ותמיד עם ירק). אני ונטע יושבים על כסאות הקמפינג שלנו ליד הקרוואן, שותים תה, מסתכלים על כל בני ה 60-70 האוסטרלים שפרשו מהעבודה מכרו הכל ונסעו לממש את החלום, ומדברים על החיים...

להתראות!