חושך, קור ובנגלים

השעה רק 18:30 בערב אבל חורף באוסטרליה, והמקום שאנחנו נמצאים בו נמצא בצד המזרחי של אזור הזמן שלו, כך שהעלטה מסביב מוחלטת. אנחנו מתקדמים באיטיות עם הג'יפ שלנו לפי ההוראות שנתנה לנו הפקידה בקבלה, ומחפשים משהו שאמור להראות כמו אוהל. עוצרים ליד שלט קטנטן שכתוב עליו את המספר 1, ומגששים את דרכנו אל האוהל הגדול, כאשר רק שתי עששיות חשמלויות מאירות לנו את הדרך. ריצ'רץ' אחד נפתח, ועוד אחד בשביל רשת היתושים, ואנחנו בתוך האוהל... מיטה זוגית, עוד מיטה בודדת, והנה שירותים וטוש קטן במעין חדר נפרד. כאן אנחנו ישנים הלילה. עם שקיעת השמש מתחיל להיות קר באזור המדברי והמובדד הזה. לא נעים לישון בשק שינה על הרצפה הקרה. צריך להתארגן במהירות.

ככה זה נראה בבוקר. הרבה יותר נחמד

אבל כדאי שנתחיל בהתחלה. את היום השני באוסטרליה אנחנו פותחים בשחייה בבריכת האניסוף של אתר הנופש שלנו. בריכות אינסוף (infinity pool) אפשר למצוא בהרבה מקומות בעולם, כולל בסינגפור (וגם בארץ), והן מעוצבת כך שייראה שהן לא מסתיימות. הבריכה המסויימת הזו משקיפה על נוף מרהיב של האגם. המים קרים, אבל החוויה מיוחדת במינה...

אנחנו ממשיכים את היום בטיפוס רגלי קצר על גבעה המשקיפה על כפר הנופש שלנו. ההליכה נעימה, והנוף הנשקף מלמעלה מרהיב. אפשר לראות את הנהר שחורץ את דרכו בסלע, ומזין את האגם. תענוג לפתוח את הבוקר בחליצת איברים שכזו.

אנחנו אומרים שלום בצער לאגם ארגייל וממהרים חזרה לקונונורה. שם אני מחזיר את הרכב ומחליף אותו בג'יפ לנדקרוזר, שישמש אותנו בימים הקרובים. בינתיים השאר מבלים בפארק עירוני נחמד. עיכוב קצר בהחלפת הרכבים אומר שאנחנו קצרים בזמן. נכונה לנו נסיעה 250 קילומטר אל אתר הקמפינג שנמצא בשולי הפארק הלאומי המבודד בנגל בנגל.

דבר אחד שתמיד מייעצים החברים שכבר היו באוסטרליה, זה לא לנסוע בלילה אלא אם ממש ממש חייבים. אבל כאמור יש עיכוב ביציאה, השקיעה לפני שש בערב, וזאת צריכה פיפי, כשהשנייה רעבה. אנחנו מוצאים את עצמנו בפונדק דרכים מבודד הנמצא כ 70 ק"מ מהיעד, בחושך מוחלט, קונים כמה מצרכים, ומהרהרים על התכנון הבעייתי. הצרה הגדולה עם נסיעה בלילה באוסטרליה היא חיות הבר שמרבות לחצות את הכביש. ואכן, ממש אחרי פונדק הדרכים וולאבי (או שמא קנגרו קטן?) חוצה ממש מולנו, וסוחט מהלנקרוזר בלימת חירום ומהנהג קללה עסיסית.

הנה פארק הקרוואנים. עוד שני קילומטר על דרך עפר בחושך מוחלט, והגענו אל הפקידה. כמה עשרות אורחים יושבים לא רחוק מסביב למדורה. אנחנו כבר רוצים להגיע לאוהל.

באמת היה קר. אולי 6-8 מעלות בלילה. את אחד המזרונים הורדנו לרצפה, ואת שקי השינה שמנו על הקרש של המיטה. חושך מוחלט. בחוץ אפשר לראות מאות כוכבים. חיממנו אחד את השני, ועברנו את הלילה בשלום. העירה אותנו הזריחה וקול ציוץ הציפורים.

בוקר טוב

מסתבר שפארק הקרוואנים מגיש ארוחת בוקר. אכלנו אותה יחד עם סבתא אוסטרלית חביבה שיש לה נכדים בארץ, ולכן היא מנסה ללמוד עברית. היא גרה במלבורן, אבל היא פה עם בעלה והקרוואן שלהם. ברקע – פרה אוכלת שת שאריות העשב שכבר התייבש מאז שנגמרה העונה הרטובה. ארוחת הערב? לא בלתי נמנע. אבל אין זמן להתברבר יותר מדי כי נכון לנו יום ארוך בפארק.

השלט אומר 53 קילומטר עד מרכז המבקרים. מדובר בדרך עפר סבירה, עם חלקים מטרטרים במיוחד, וחלקים אחרים צרים למדי. ויש גם כמה מעברים בנחלים. סה"כ חוויה נעימה למדי עם הג'יפ החביב שלנו. פחות מרשים אותנו שאחרי שעה וחצי של נסיעה, במרכז המבקרים מספרים לנו שאפשר לנסוע דרומה או צפונה – 20 קילומטר לכל כיוון... שם נמצאים האתרים הנחמדים.

אנחנו בוחרים להתחיל בדרום וסוף סוף מגיעים אל הבנגלים המפורסמים. מדובר בתצורות סלע טבעיות בצורות עגולות מושלמות ועם פסים בצבעים חזקים של כתום-שחור מתחלף. בהחלט מרשים וייחודי. בהמשך מסלול ההליכה אנחנו מגיעים לנקיק הקתדרלה המרשים, שהולך ונעשה צר ונגמר בבריכה מכוסה במעין חצי כיפה מרשים!

הבנגלים המפורסמים

מנוחה בסוף המסלול

אנחנו מחליטים שיש מספיק זמן לנסוע גם צפונה (40 קילומטר לשם ועוד 20 חזרה למרכז המבקרים). השביל בסוף המסלול לא מאכזב. מדובר בנקיק צר ביותר עם צמחייה יפה בתוכו. הילדים נהנים מאד.

אבא עוד מספיק לרוץ לנקודת תצפית מרשימה, ו... הגיע הזמן לחזור. בדרך חזרה אנחנו מסכמים שהיה מרשים מאד, אבל תוהים האם זה היה שווה את כל הדרך? כנראה שכן. הרי להגיע לשם זה חלק מהחוויה. את 15 הק"מ האחרונים אנחנו עושים בחושך, כרגיל כנראה. הפיצוי על הנהיגה והיום המייגע מגיע בצורה של ישיבה מסביב למדורה, וארוחת ערב שמוגשת במקום, ונאכלת יחד עם החברה האוסטרלית-ישראלית שלנו. כל כך אוסטרלי. כל כך נחמד!

אז לסיכום -

- עכשיו גם אנחנו יודעים מה זה בנגל.

- לנדקרוזר הוא בהחלט רכב מפנק

- לעולם לא נתלונן יותר על אורך הנסיעה לאילת.

ולסיום, תמונה אופיינית

להשתמע :)