טסים, שוחים, ומתחברים
- יובל אלטמן
- 5 ביולי 2018
- זמן קריאה 1 דקות
אחרי 16 שעות בדרכים עשינו זאת! הגענו ליעד הראשון שלנו - סינגפור.
טיסה כל כך ארוכה לוותה בחששות רבים על ידי הילדים, שמעולם לא טסו מעבר לחמוש שעות. בזכות מקום ריק אחד ביני לבין שחר, ובעיקר בזכות הטכנולוגיה שאפשרה לחבר את הילדים למסכים (ותודה לקת'אי פסיפיק על שקע הטעינה), העסק עבר בשלום יחסי.
מה בעצם יכול להיות רע כל כך ב 15 שעות של מכשירים אלקטרוניים, ללא ספק שיא של כל הזמנים?
הילדים הסתדרו כל כך טוב בטיסה, כך שבטיסת ההמשך הם התיישבו להם שלושה בשורה אחת, והשאירו אותי ואת נטע לישיבה רומנטית משותפת בטיסה - דבר שלא קרה כבר עשר שנים :)
אהבנו את שדה התעופה בסינגפור שהציג פסל אומנותי שזז כל הזמן, ואהבנו גם את היעילות והניקיון. אחרי שמרפי שיחק איתנו ובחרנו את התור הכי ארוך לביקורת הדרכונים, המזוודות חיכו לנו בנועם ליד המסוע והמונית יצאה מיד. כמה נוח.
דירתנו הראשונה נמצאת בתוך קומפלקס מגורים ענק, האופייני מאד למדינה קטנטנה בת 4 מיליון תושבים. הדירה עצמה יפה ומזמינה, והאטרקציה המרכזית בקומפלקס היא הבריכה הענקית. מיד אחרי שהגענו, הילדים התחברו למכשירים, אכלנו והלכנו להשתכשך בה. הכל לפי פירמדת הצרכים של מסלאו מי צריך יותר מזה אחרי טיסה ארוכה?
אחרי רחצה הגונה בבריכה, הלכנו לישון בדיכל המשפחה נרדמה כאילו אין ג'טלג, והאמת - הילדים ישנים עד עצם השעה הזו...
היום מתחיל היום הראשון בטיול, ואנחנו מצפים בקוצר רוח.
אוהבים,
האלטמנים
המשיכו בכיופכם זה!
השמיעו ציוץ כשתחצו את קו המשווה? הזהרו מקפיצה בחצותכם את תפר החיבור בין שני חלקי כדור הארץ.